דבר העורך

בהפטרת הפרשה, הנביא יחזקאל מתנבא על העונש שיבוא על ארץ מצרים על כל מה שהם עשו לעם לישראל ועל האטימות של פרעה. העונש הוא שמצרים תחרב ולאחר מכן במשך ארבעים שנה, מצרים תהיה חרבה ושוממה ורגל אדם ובהמה לא תדרוך שם.

השאלה היא, למה דווקא עונש כזה, הרי לא חסרים עונשים, אפשר להעניש אותם בהרבה דרכים אחרות.

חשבתי לעצמי, פרעה קיבל תשע מכות שמאד הפריעו לו ושיבשו את הנוחות שלו, אבל הוא לא הבין או שלא רצה להבין, הוא כנראה חשב שיהיה אפשר ללמוד לחיות עם זה שיהיה אפשר להמשיך בשגרה כזאת או שהעם המצרי ימשיך לסתום, זה לא שידיחו אותו בפריימריז או שיתפרסם עליו תחקיר שיגלה לכולם שהוא מעדיף את נוחותו האישית מאשר את זו של העם. רק כשהמכה העשירית הגיעה, השונה, הקשה מכולם, הוא הבין שזה לא יכול להמשיך ככה ורק אז שחרר את בני ישראל לחירות.

אולי לכן זה גם העונש שהומט על מצרים, שממה וריקנות, מי שלא מבין אחרי כמה פעמים וצריך גיוון מיוחד וקיצוני בעונשים כדי להפנים שהוא צריך לשחרר את העבדים שנמצאים אצלו, סופו שהארץ שלו תהיה ריקנית וחסרת תוכן.

בזו דרכנו משתדלים שלא להיות כמו פרעה, יש גיוון, לכן, החל מהשבוע יש טור חדש ומרענן מהעורך לשעבר חנוך רוזנברג – הגיגים, אקטואליה, רעיונות ועוד. הקוראים מוזמנים להגיב לטור החדש בכל הדרכים העומדות לרשותם (לא כולל אלימות פיזית בעלת פוטנציאל לסיכון חיי אדם).

גוט שאבע'ס,

דודי.