מפגש עם פרשת מסעי- הרב פייבלזון שליט"א

בפרשת מסעי מופיעה פרשת רוצח בשגגה וחיוב גלות המוטל עליו. העיקרון שבא כאן לידי ביטוי הוא שהאדם אחראי למעשיו, גם לאלו הנעשים שלא בכוונה. החטא היחידי שיש עליו עונש ממשי גם כשנעשה בשוגג רק קרבן חטאת, הוא הריגת אדם. ההורג בלא דעת מחויב לעזוב את ביתו ולעבור לגור בעיר מקלט. חשיבותם של חיי אדם וחומרת הפגיעה בהם מחייבת שגם חוסר זהירות יגרור עונש ויחייב כפרה. התורה אומרת 'ולא תחניפו את הארץ' אסור לוותר על מילוי העונש הזה תמורת כופר. 'כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל', השראת השכינה בישראל מחייבת אותנו לשמור מכל משמר על העיקרון שחיי אדם הם יקרים וקדושים, ומי שברשלנותו אחראי על אובדן חיי אדם – חייב לשאת במחיר. הוא צריך לקבל את הראוי לו - עונש גלות. 'כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל' –החיים של כל אחד הם קודש, והקיום הציבורי של עם ישראל הוא קודש. דיני הקדושה של עם ישראל מחייבים להתייחס לחיי אדם, ולפגיעה בחיי אדם בכל הרצינות והחומרה האפשרית, כי עם ישראל הוא מקום השראת השכינה.

שתהיה לכולנו שבת שלום.

תובנות בעקבות פרשת השבוע- הרב אברהם ליפשיץ שליט"א

בנות צלפחד

דביקות ונחישות - מתוך הכנעה וענווה

שוב קוראים אנו בתורה השבוע על בנות- צלפחד, כאשר רק לפני שבועיים קראנו עליהן פעמיים בפר' פנחס.

איו ספק שאופן הצגת בנות צלפחד בתורה על פירוט שמותיהן וצורת הופעתן מעורר תמיהה לא קטנה. הנה כך מציגה התורה בפר' פנחס את דבריהן בפעם השניה:

"ותקרבנה בנות צלפחד בין חפר... בן מנשה ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחגלה ומילכה ותירצה"

"ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן  ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אוהל מועד לאמר" (פר' פנחס. פכז' - א',ב')

אין זה מצוי שהתורה מפרטת שמותיהם של המשתתפים בתלונות יחידים (ע"ע ,פסח שני'), מה גם שרק כ-30 פסוקים קודם הזכירה התורה את שמות בנות  צלפחד בפרטות:"וצלפחד בן חפר לא היו בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד מחלה ונועה חגלה מלכה ותרצה" (פר' פנחס- פכ"ו, לג'). מדוע יש צורך אם כן לפרש שמותיהן שוב? האם הספקנו תוך עמודה וחצי בתורה לשכוח את שמן? ובכלל ממתי מתארת התורה הכנות והקדמות לאלו המשוחחים עם משה רבנו כמופיע בפס' "ותקרבנה" "ותעמודנה", ועוד באריכות לפני משה לפני אלעזר ולפני הנשיאים, די לכאורה שיהיה כתוב: "ויאמרו בנות צלפחד אל משה ואלעזר אבינו מת במדבר וכו'... ?!

כדי להבין את שאירע שם, ננסה תחילה לחוש את ריגשות בנות צלפחד באותו אירוע. מסתבר שמעשיהן של בנות צלפחד דרש מהן הרבה אומץ ותעצומות- נפש. 5 בנות רווקות, יתומות, פשוטות מקצה המחנה (שבט מנשה) מחליטות להעלות טיעון משפטי בעל השלכות רוחביות, לא בפני רב השכונה או המו"צ המקומי, אפילו לא לפני נשיא השבט, אלא לעזוב את מחנם ולהרחיק נדוד עד פיסגת ההירארכיה ולהופיע בלשכת מנהיג הדור ובפני כל הברנז'ה המנהיגותית.

ניתן לשער שמתוך כ-2.4 מליון יהודים בדור המדבר, היו בנות נוספות שנותרו יתומות מאב (שלא היה מעדת קורח) ללא אחים כלל ומשום מה אף אחת מהן לא טרחה להתלונן לפני משה מה עם נחלתן. יתכן שגם בנות צלפחד התחבטו תחילה בתוך עצמן "מה, בדיוק מכל היתומות בעם דווקא אנחנו נציג שאלות לפני משה רבינו"? "בטח, כבר אחרות העלו טיעון זה ודחו אותן"! ניתן להעריך שיתכן שגם תוך כדי מסען כירסמו הספקות בליבן "מי יודע עם מסעינו אינו לשווא"? האם לא כדאי לחזור?

והנה בנות צלפחד לא נרתעו, תפסו יוזמה, התארגנו, יצאו למסע לא קצר, חצו אלפי אוהלים בדרכן, "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר" ומי הן אותן יוזמתיות? מי הן אותן חרוצות ונחושות? "ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחגלה ומילכה ותירצה".

ושוב כשהגיעו למרכז המחנה צפוי שהציפו חששות וספיקות רבות את מוחן "מה, הוא מקבל נשים בכלל"?  "מה, אנחנו נשוחח עמו ישירות, נשלח את העסקן השכונתי שידבר עבורנו?" ואז מדגישה לנו התורה "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים פתח אוהל מועד".

אך בזאת לא תם סיפורן של צדקניות אלו, ואף בפרשתנו מופיעות הן בשלישית ושוב באזכור פרטני: "ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומילכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים" עברו רק שני פרשיות והספקנו לשכוח שמותיהן? ואם אכן שכחנו, מדוע לא הוזכרו בתחילת הפרשה כשפונים ראשי האבות של שבט מנשה אל משה רבינו בעניינן, מדוע רק לקראת סיום העניין הוזכרו בפרטות?

אכן הפעם הלקח עבורינו הוא מביצוע דבר ה' ללא סיג ופקפוק, והנה נצטוו נשים אלו להינשא לגברים אך ורק משבט מנשה, כאילו לא די להן בגילן המתקדם -קרוב ל 40, לא די להן לבנות צלפחד במאגר השידוכים המצומק בין כה, עכשיו נצטוו לחפש שידוך אך ורק מבני שבטן. אכן מגלה לנו התורה "ותהיינה בנות צלפחד מחלה תרצה וכו'", אותן בנות שלא נרתעו מלהתייצב לפני משה ואלעזר הכהן בעוז ובאומץ, אותן נשים שעמדו מול הנשיאים וכל העדה בגאון ובעוצמה כעת כשמגיע דבר ה'

מול ציווי הבורא  – ציות ללא עוררין .                         מול הרצון האלוקי – עשייה ללא גמגום.

מול דבר ה' – ביצוע ללא חת .

כגודל העוצמה - גודל ההכנעה, כגודל הנחישות – גודל הענווה.

שו"ת מייל- הרב זאבי קצנלבוגן שליט"א

כשנגמר השכל מתחילה האמונה?

שאלה:

שלום הרב,

לאחרונה התעורר כאן בישיבה ויכוח רציני בעקבות משפט של אדם מפורסם שבויכוח מתוקשר עם אדם חילוני אמר "איפה שנגמר השכל מתחילה האמונה" האם האמונה היהודית היא רציונלית ומבוססת על הבנה שכלית?

תשובה:

שלום לך

אני חושב שיש משהו מטעה במשפט הזה. בשמיעה ראשונה זה נשמע שהאמונה היא משהו שלא ניתן להסביר, כי הרי לו היה ניתן להסביר אותה, לא היתה זו אמונה אלא ידיעה.

אבל אני שומע במשפט הזה משהו קצת שונה.

מה דעתך, אם קבעתי עם אשתי להיפגש בשעה שמונה בערב בגאולה, אני יכול לסמוך עליה שהיא תגיע עד כמה שזה יהיה תלוי בה? אתה מקוה שכן. נכון? זו הרי אמונה. אין לי שום יכולת וודאית לדעת שהיא אכן תגיע, אבל יש לי סיבה עמוקה להאמין שזה יקרה על סמך ההיכרות שלי איתה. אז זה רציונאלי להאמין שהיא תגיע? האמונה אינה רציונאלית (שכלתנית) אבל הסיבה להאמין היא רציונאלית מאד. אם אתה מכיר מישהו באופן עמוק על יכולותיו ורצונותיו, אתה יכול להאמין לו אם הוא מבטיח לך להיות לך לעזר בשעת הצורך.

אמונה בתורה, אין פרושה להאמין במציאותו של מנהיג. עובדה זו מבחינת התורה נקראת ידיעה - ״אתה הראת לדעת כי השם הוא האלוקים״ ועוד. את מנהיג העולם ובוראו פגשנו באופן חושי ביציאת מצרים ובכל הארועים הגדולים במדבר. כל מה שנותר לנו לאחר שראינו את יכולותיו ורצונותיו, להאמין לו לכל הבטחותיו הנוספות ולהיות נאמנים לו בעקבות כך. וזה כבר רציונאלי בטרוף.

ברכה והצלחה,

זאבי קצנלבוגן

בדרך ההלכה- הרב חסידים שליט"א

שאלה:

שלום כבוד הרב,

במוצ"ש הקרוב כבר מתחילים דיני תשעת הימים. רציתי לדעת מה לעשות במקרה שאין ילד שישתה את היין בהבדלה וכן האם בסעודת מלווה מלכה מותר לאכול בשרי?

תשובה:

למעשה מנהג האשכנזים שכבר בראש חודש עצמו לא אוכלים בשר ולא שותים יין.

בשבת בוודאי מנהג כל ישראל לאכול בשר ולשתות יין.

בהבדלה יש מצווה בשתיית היין- מנהג הספרדים שהמבדיל שותה דהיינו אדם גדול, אולם מנהג האשכנזים שנותנים לילד קטן לשתות. במידה ואין ילד קטן באיזור הגדול ישתה את היין.

בסעודת מלווה מלכה מנהג הספרדים לאכול את הבשר הנשאר בשבת בסעודה זו, ואילו מנהג האשכנזים שגם בסעודת מלווה מלכה נמנעים מלאכול בשר.

אולם גם למנהג האשכנזים בסעודת מצוה בתשעת הימים כגון סעודת ברית מילה , פדיון הבן או סיום מסכת מותרים באכילת בשר ושתית יין.

שבת שלום לכולם.

לשאלות: 054-8422777 

צידה לדרך

                                             (צילום: שלומי כהן)

נקודות סיכום מהפאנל השבוע

ידידיה מאיר הזכיר לנו:

 שהבסיס להצלחה בעבודת ה' ובעבודה בכלל הוא סדר.

אחרי הבסיס הזה צריך גם 'מחייבים'- נקודות לאורך החיים שיחייבו אותנו ולא ישאירו לנו ברירה.

לימוד תורה חייב להיות מתוך חיבור ותחושה של 'טעם' אם אתם לא מצליחים תשאלו מסביבכם כיצד.

הרב זאבי הזכיר לנו:

שתמיד אחרי הרעיונות הגדולים צריכים לשאלו 'ומה תכלס?'

שצריך לעשות לעצמנו קביעות מסוימת קטנה שתשאיר אותנו מחוברים תמיד לתורה.

שאפשר לעשות את זה ע"י 2 הלכות כל יום מהרמב"ם.

אביתר בנאי הזכיר לנו:

שהאדם חייב לפגוש את עצמו כדי להתחבר לרגשותיו.

שה' הוא אבא אוהב שתמיד מחפש רק להיטיב לנו ולעזור.

שהחיבור הכי קרוב לה' הוא בתפילה שנעשית מתוך ההבנה הזו.

כמובן שהיו עוד הרבה מאד תובנות ומסקנות, אבל בואו נתחיל ממשהו...

לצפיה בפאנל:

https://youtu.be/72fli4-puOw

שיר לסיום:

https://youtu.be/bp7PghNBgrk

הפצע שלא התאחה

המכתב שלא יׅקַרֵא- שמואל לוינגר

להיות ולחיות לצדך , אני עדיין מתקשה למרות שזו כבר השנה השישית שאתה לא לצידי . ואני עדיין מתקשה לדבר עליך בלשון עבר , כי בליבי אני עדיין לא מאמין למה שהודיעו לי ולמה שראיתי ושמעתי באותו לילה , הרגע הקשה והמר , הרגע שכל מה שהיה לי באותה בתקופת המשבר הקשה של חיי , שידעתי באותם ימים , שאתה ורק אתה נמצא לידי , אתה דאגת לי באותה תקופה , אתה היחיד שהיית לצידי באותם ימים קשים , אתה היחיד שהייתי יכול להעזר בו 24/7 ולא משנה באיזה מקום היית או הסתובבת , תמיד היית עוזר לי גם כשלא היה לך קל והיית בפינה השניה של הארץ . תמיד היית מתקשר ובודק האם הכל טוב אצלי . האם יש לי מקום ללון בו . האם יש לי אוכל ושתיה , או דמי כיס , או דבר הכי קטן , תמיד היית לצידי ודאגת לי להכל. אני עדיין מתקשה ולא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר , זה לא מסתדר אצלי בשום פינה בלב ובנשמה , לא זכור לי שכעסת , תמיד הכרתי אותך כבחור חרוץ וחזק עם חיוך על הפנים , האור שהארת לנו לי ולחברים היה אור גדול , תמיד חייכת והצחקת את כולם , ולא היה מצב שהיית עובר ליד מישהו שכועס והיית עוזב אותו לפני שראית אצלו חיוך גדול על הפנים.

ועכשיו ריבונו של עולם אני מחכה לתשובה שתגיע מתי שהוא , ותתן לי הסבר אפילו קטן , איך יכול להיות שביום בהיר אחד , מגיע בחור... שאני רועד מלהזכיר את שמו המכוער והנתעב בחור בלי טיפת זכות קיום בעולם הזה , ועושה מעשה נוראי ולוקח נשמה טהורה כזו מהעולם הזה , איך יתכן , שאותו בחור רשע , שהוא רק עזר לו לצאת מהבור שאליו הגיע עושה מעשה נוראי כזה .

אבל גם אם אני לא יקבל תשובה מדויקת , אני עדיין מאמין שהכל מלמעלה," השם נתן והשם לקח" יהי שם השם מבורך מאתה ועד עולם" ...

וממך אליהו ישראל חברי היקר ואהוב , אני מבקש שתמשיך לעזור ולחייך גם מלמעלה ותתפלל עבורי ועבור כל עם ישראל שנצא מהגלות הזאת ונחזור לחיות חיים מאושרים , חיי שלווה ונחת , מתוך בריאות ושמחה עד אין קץ , זוכר ומעריך ולא אשכח אותך לעולם.

שמואל לוינגר

מורינו ראש הישיבה שליט"א

שש מצוות היסוד

מאמר ראשון

במאמר זה נבהיר בע"ה  נושא יסודי ביותר.

כתבו קדמוננו ע"ה  (הובאו דבריהם בביאור הלכה סימן א') :

" שש מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב

בהן קיים מצוות עשה  ואין קץ למתן שכר המצוות ואלו הם-בתמצית-:

 א. להאמין שיש אלוה אחד בעולם ... שהמציא כל הנמצאות.. ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מצוות עשה דכתיב :"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"...

ב. שלא להאמין בשום אלו-הים זולתו , שנאמר :"לא יהיה לך אחרים על פני".. אלא יאמין שהקב'ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות...

ג) לייחדו  , שנאמר:" שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"  ופירושו   שמע ישראל ודע כי ה' שהווה את הכל ברצונו והוא אלוקינו המשגיח בכל העולמות ,ה' אחד בלי שום שיתוף.

ד). לאהוב את המקום ברוך הוא ,שנאמר: ואהבת את ה' אלוקיך" ...

ה). להיות יראת ה' על פניו תמיד לבלתי יחטא ... ועל זה נאמר :"את ה' אלוקיך תירא" ...

ו). שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם ואמרו חכמים "אחרי לבבכם" זו אפיקורסות ,ו"אחרי עינכם" זו זנות...

לפני שנבאר את כל אחת מהמצוות הללו עלינו להניח כמה הנחות יסודיות ביותר.

 הנחות אלו הן קריטיות להבנת גודל חשיבותן ומרכזיותן של מצוות אלו בחייו של כל יהודי.

א.

 שש  מצוות אלו אינן רק שש מצוות שבאופן אקראי נמצאו כמצוות שאפשר לקיים אותן  תמיד ,והן 'הזדמנות' לנצל את הזמן הפנוי אלא הן שש 'מצוות היסוד' שהיהדות כולה מבוססת עליהן. כל אחת מהן חשובה ביותר לקיום כל התורה.

לכן, אי בהירות  באחת המצוות הללו או קיום חסר של אחת ממצוות אלו, תיפגע בקיומן הנכון של שאר 'מצוות היסוד' וממילא בקיום הנכון של כל התורה.

לדוגמא:  אם מצוות האמונה במציאות ה' בצורתה הנכונה לא תהיה מדויקת, זה ישליך באופן ישיר על כל עבודת ה' של היהודי, שהרי הימצאותו של ה' אינה ברורה לו מספיק.

ב.

 שש 'מצוות היסוד' אינן רק ידיעות בסיסיות ופשוטות שאם נחזור עליהן במחשבה שוב ושוב בצורה פשוטה, אזי נקיים עוד ועוד מצוות.  אלא שש המצוות הן חובות תמידיות המוטלות על כל אחד, להעמיק בהן מחדש שוב ושוב , ולהעמיד אותן  בתודעה בבהירות תמידית,  בתוך כל מאורעות החיים של כל אחד - אירועים המשתנים ללא הרף.

לדוגמא: מצוות אהבת ה' היא קובעת את היחס הרגשי החיובי מול הקב"ה, שצריך לעטוף את האדם בכל מאורע של חייו – שמח או עצוב. אהבת ה' שעיקרה ברגש, מחייבת התאמה רגשית מתחדשת של האהבה הרצויה בכל מצב בחיים.

ג.

 עיקרן של שש 'מצוות היסוד' הן החיוב להעמיד נכון את התודעה היהודית בשכל וברגש, במוח ובלב.  תודעה בסיסית זו - הבנויה מארבע מצוות עשה המעמידות את אמונת היהדות נכון ושתי מצוות לא תעשה המחנכות לזהירות מתודעה ומחשבות פסולות,- היא צורת היחס הראוי שצריך להיות לכל יהודי כלפי בורא עולם. רק תודעת אמונה שכזו היא זו המאפשרת את הקשר הנכון והמדויק עם ה'.

ד.

שש 'מצוות היסוד' נקראות 'מצוות תמידיות' לא רק בגלל קיומן האפשרי במחשבה בכל רגע פנוי, אלא בעיקר בגלל השפעתן העמוקה והתמידית של הנחות יסוד אלו על כל קומות הבניין של יהדותנו. מצוות אלו משפיעות תמיד ומשליכות על צורת הקיום המעשי הנכון של כל התורה והמצוות .כל מצווה שתקוים בכוונה הנכונה חייבת להיות מושפעת מכח קיומן המושלם של 'מצוות היסוד' העומדות בתודעת היהודי בשעת קיום כל מצווה.

*****

לאחר שעמדנו על חשיבותן הקריטית של מצוות היסוד ועל היחס והמשקל הנכון שיש לייחס למצוות היסוד, עלינו לבחון בזהירות המתבקשת את הבנתנו המלאה בכל אחת משש מצוות אלו. 

דבר העורך- אהרן זיידמן

בסוף הפרשה אנחנו קוראים על דו שיח מרתק בין משה רבינו לבני שבט ראובן וגד וחצי מבני שבט המנשה. הם מבקשים להישאר בעבר הירדן בכדי להשתקע שם ולבנות שם ערים כי היו משופעים בנכסים והקרקע הפוריה יחד עם המרחבים קרצו להם. בתחילה משה רבינו כועס עליהם מאד מתוך מחשבה שהם מתכננים לפרוש מן העם ודבר זה ישפיע על האוירה הכללית וייצור תחושה של חוסר מוטיבציה בכיבוש הארץ. הם מרגיעים אותו ומתחייבים שיצאו חלוצים לפני העם למלחמה בכיבוש הארץ ולא ישובו לבתיהם לפני שהארץ תחולק לשבטים. משה רבינו מתרצה ומתיר להם להקים שם ערים. בתוך הויכוח יש נקודה קטנה שאם נשים לב אליה נוכל ללמוד ממנה הרבה. "ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו". ובתשובת משה רבינו הניסוח מעט שונה: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם". משה רבינו מלמד אותם בעדינות ובדרך אגב כביכול איך נראה סולם ערכים. התורה מציינת שהסיבה בגינה רצו השבטים לבנות ערים היא רכושם הרב. וזה מתבטא בכך שהם מקדימים את בנית המכלאות לצאן לבנית עיר עבור המשפחות. ואילו משה רבינו מסב את תשומת ליבם ומקדים את בנית העיר למשפחה לבנית המכלאות שהם מקור פרנסתם. ואנחנו, האם אנחנו יודעים לבנות סולם ערכים נכון? האם אנחנו לא חוטאים בכך לפעמים ומקדימים את ההשקעה בפרנסה לערכים החשובים יותר?

שבת שלום,

אהרן.

מפגש עם פרשת מטות- הרב אליהו מאיר פייבלזון שליט"א

פרשת מטות פותחת באפשרות של האדם לקחת חפץ כלשהו לאסור אותו ולקדשו, 'איש כי ידור נדר לה' '. מושג הנדר בתורה הוא כללי, ומצאנו סוגים שונים של נדרים. הצד השווה שבכולם הוא שהאדם נותן חפץ מסוים לקב"ה. בדרך כלל הכוונה היא שהחפץ מוקדש לגבוה. האדם חי בעולם הזה, ויש לו את מה שהוא צריך לעצמו, ואת שימושיו השונים בנכסיו, ולפעמים יש לו הרגשה שהוא רוצה לתת משהו משלו לבורא העולם. הוא חש צורך לייחד משהו משלו להקדש. לתת משל עצמו לקרבן. יש גם אפשרות שהוא מייחד משהו משלו לה', במובן הזה שהוא עצמו לא יוכל להשתמש בו, וזה נקרא נדרי איסור שעליהם מדובר בפרשתנו. האיסור הזה נקרא בלשון הגמרא 'איסור חפצא', והכוונה ששורש האיסור שהחפץ ניתן לבורא, במובן מסוים.

החידוש הגדול הוא שבכח דיבורו של האדם, שבא מתוך המחשבה, להוציא דברים ממציאותם הרגילה, החולית, ולייחד אותם לגבוה. זוהי פרשת נדרים - הנדר יש לו תוקף. התורה מצווה את האדם לקיים את נדריו, ואוסרת עליו לחלל את דיבורו. יש לאדם מחויבות להתייחס ברצינות לאותם דיבורים שלו, שנותנים כביכול דברים לבורא עולם.

שתהיה לכולנו שבת שלום.  

רק עוד דמעה אחת- דודי פרידמן

רק עוד דמעה אחת

מעשה בשני חברים יהודי וגוי שהלכו לטייל ברחבי העולם.

יום אחד נקלעו לשכונת יהודים והיהודי נזכר כי היום ערב חג הפסח ובערב יחגגו את ליל הסדר.

הלכו לתפילה, ובסיומה  יהודים רחמנים הזמינו אותם כאורחים בליל הסדר.

 הגוי לא אכל כל היום לכן שמח שנגמר הקידוש וכשהלכו ליטול ידיים חשב שכעת יביאו את האוכל אך להפתעתו במקום הביאו לו ירק מטובל במי מלח.

הגוי המתין קימעה וחשב שעכשיו יגיע האוכל אך תקוותו נגוזה במקום אוכל כולם התפללו יחד והילדים שאלו כל מיני שאלות.

 הביאו לו עוד כוס יין לשתות הוא שתה בשקיקה אך היין החריף רק צבט לו את קיבתו הריקה ורק הגביר את רעבונו.

 לאחר יותר משעה של צפייה סוף סוף הגישו מן מאפה שמתקרב לאוכל אלא ברגע שטעמו כמעט ונחנק.

 לאחר שהכריח את עצמו לכסוס כמה ביסים מהמצה היבשה החלה בטנו לכאוב כאבים עזים שמעודו לא הרגיש!

 לאחר מכן הביאו לשולחן ירק לבן מגורד הנה הגיע הפיצוי על כל הסבל שעברתי עד כה חשב לעצמו. 

לקח את הכף וגדש אותה בירק הלבן (חזרת - מרור) והכניס ישר לתוך פיו פתאום נחנק הרגיש שגרונו כאילו עולה באש דמעות החלו זולגות מעיניו שהיו גם ככה מזות מרעב כמעט הגיע למצב של עילפון! 

 זה כבר עבר כל גבול מבחינתו הוא קם מכיסאו וצעק: "יהודים משוגעים!" ומיד ברח משם כל עוד נפשו בו. 

  לאחר כשעה פגש בחברו היהודי ששאלו:" נו נהנית?"...

"נראה לך?!" – זעק הגוי - סבלתי מכל רגע עד שברחתי כל עוד נפשי בי לאחר שאכלתי ירק שקראו לו מרור לבסוף יצאתי משם יותר רעב ממה שהייתי. 

 אמר לו חברו היהודי: "טיפש שכמותך אם היית מחכה עוד דקה אחת בלבד כבר היו מגישים את הארוחה הדשנה לו היית סבלן היית שבע לכמה ימים"!...

 הסבלנות משתלמת! 

 לפעמים מתפלל האדם על איזה דבר שצריך אך לא נענה למרות שהתפלל עשרות פעמים לכן מתייאש ומפסיק להתפלל אך כאמור זאת טעות יסודית כי לפעמים נגזר משמים שאותו אדם צריך להתפלל מספר תפילות מסוים כדי שיענה משמים וכשיגיע למספר תפילות הדרוש לכך תמולא בקשתו. 

 אבותינו התפללו בדמעות במשך אלפי שנים לגאולה וטעות היא לחשוב כי הלכו דמעותיהם ותפילותיהם לריק חלילה. 

 יש לדעת שהם קירבו אותנו למספר התפילות הדרושות לכך. אבותינו כבר אכלו את "המרור" בשבילנו בייסורים שאותם חוו באש ובמים בחנק ובחרב וזאת כדי שאנו נאכל מן השלמים והזבחים בבית קודשנו ותפארתנו. 

 לכן וודאי שאין מקום לייאוש אלא אדרבה קרובים אנו יותר מתמיד לקראת הגאולה השלימה! עלינו להבין שכל דמעה ודמעה שמורידים על חורבן הבית ספורה וגנוזה אצל הקדוש ברוך הוא.

כל שעלינו לעשות זה פשוט לשפר מעשינו ולהמשיך להתפלל אל אבינו שבשמים ובעז"ה במהרה נגאל.

שו"ת מייל- הרב זאבי קצנלבוגן שליט"א

להתאבל על המקדש 2016

שאלה:

שלום כבוד הרב,

בימים אלו אנחנו נמצאים בשלושת השבועות ששיאם מגיע בתשעה באב-יום של אבל לאומי על חורבן המקדש. איך אפשר בדור שלנו שכ"כ רחוק מהבנה מהו המקדש להתאבל, ובככל-אפילו להרגיש משהו כלפי אובדן בן יותר מאלפיים שנה?

תשובה:

שלום בחור יקר!

איך אני יודע שהשאלה שלך מציקה להרבה אנשים? פשוט אני רואה רבים וטובים וכשרים שעל מנת להתאבל מתעסקים בספורי שואת יהדות אירופה וכדו׳... זה קדוש בעיני מצד אחד מפני שהם רוצים להרגיש, אך זה קצת מפספס מצד שני.

מה בכל זאת עושים?

ניתן להתייחס לדבר בשתי רמות.

הרמה הגבוהה - הרמה הלאומית:

גם בעולמנו המערבי, עדיין ההשתייכות לקבוצה תופסת מקום נכבד בחיינו. זו יכולה להיות השתייכות פוליטית, חברתית, או אפילו ספורטיבית. כאשר הקבוצה אליה אני משתייך נמצאת במצב ירוד, זה משפיע ישירות על המורל שלי.

עם ישראל הוא קבוצת ההשתייכות הערכית שלנו. וכאשר קבוצת ההשתייכות הזו נמצאת בשפל, זה משפיע על המורל שלנו.

ומהו אותו שפל בו נמצאת קבוצת ההשתייכות שלנו? שים לב שכמעט כל ערך דתי ורוחני עליו אנחנו מדברים ברמה הלאומית נמצא רק בספורי ההסטוריה ולא במציאות העכשווית. לא חויה לאומית של עליה לרגל, לא התקדשות לקראת מפגש עם השכינה, לא תפילה הנשמעת באופן מוחשי ועוד. תודה שיש בזה משהו מביך לדבר על ערכים כאלו בוודאות כזו גמורה ולא לחוש אותם אף פעם. תגיד, זה לא שווה אבלות?

הרמה הפשוטה - הרמה האישית:

אתה מכיר את השלב בו אתה מצפה למשהו רוחני גבוה יותר ואתה לא ממש מצליח להשיג אותו? אתה רוצה תפילה טובה יותר, תורה רצינית יותר, מידות מתוקנות יותר ובכל זאת תקוע. חכמים מלמדים אותנו שבימים בהם היה בית המקדש, הפונציאל הרוחני של האדם היה גבוה יותר באופן משמעותי. אתה צודק לגמרי, קשה מאד להתאבל על משהו שלא הכרנו ובמיוחד שהוא היה לפני 2000 שנה. הענין הוא שהאבלות אינה על אז, האבלות הינה על מה שחסר לנו היום. איזכור המקדש מגיע למען התובנה שהחסר העמוק שלנו מגיע מחסרונו של המקדש.

שנזכה ונראה בשמחתה של ירושלים

זאבי קצנלבוגן

1X1 בזולה עם משה גורפלד

איך אתה מגדיר את עצמך?

בחור רגוע, אוהב לחשוב הרבה, שקט במקצת

מהי הישיבה בשבילך?

בית, משפחה, חברה, בקיצור משהו שהפך להיות חלק מהחיים שלי

במה התקדמת רוחנית מאז שנכנסת לישיבה?

יש כל כך הרבה דברים שאני לא יודע איפה להתחיל בכלל

נקודה אחת בולטת היא לימוד תורה לפני זה שנאתי ללמוד עכשיו ממש לא, אני אפילו אוהב ללמוד.

משהו שהיית רוצה לשפר בישיבה?

לדאוג יותר לספרים בבית מדרש

מה הדבר שאתה הכי נהנה ממנו בישיבה?

מיישום הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו"

במה אתה עוסק?

כרגע אני משלב לימודים במכון לב עם עבודה בחנות צעצועים

מה הדבר שאתה הכי אוהב בעבודה שלך?

לראות ילד יוצא עם חיוך מהחנות אחרי שההורים קנו לו מה שהוא רצה בדיוק

מוטו לחיים:

מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך

תובנה לחיים:

Вкладывайся, получится-תשקיע תצליח

מי המודל לחיקוי שלך?

תאמת כל אחד בעולם אבל אם מבקשים אחד זה אבא שלי אדם שהיה בצד השני וחזר בתשובה הוא רגוע ומחושב ופשוט מבין ללב העניין.

מעשה טוב שעשית לאחרונה:

נסעתי לבית של חבר בלילה לעזור לו להשלים לימודים

מה התחביב שלך?

לדבר עם אנשים אחד על אחד

איפה אתה רוצה להיות בעוד 20 שנה?

אבא ובעל משפחה טובה עם עבודה ופרנסה מכובדת בתחום ההייטק והפסיכולוגיה

משהו שלא ידענו עליך?

אני אוהב לאכול גפילטע פיש עם סחוג...