רציתי לשתף אתכם בתובנה שקיבלתי בחודש האחרון:
שברתי את הרגל, והייתי צריך לנוח (לפחות בהתחלה), אבל פתאום ראיתי שלפעמים אני הולך, וקם, ונוסע אפילו
כשזה קשה ואפילו לדברים שלא האמנתי שעבורם אני יטרח עד כדי כך.
ולעומת זאת היו פעמים שפשוט אמרתי
לעצמי 'כואב לי הרגל אז אני נשאר לנוח' וויתרתי על דברים .
ואז ישבתי עם עצמי קצת והבנתי שההבדל הוא כזה: דבר
שחשוב לי אני יעשה בכל מצב ואמצא את הדרך איך לעשות גם כשעל פניו זה קשה עד כדי בלתי אפשרי.
ודבר שלא כל כך חשוב...
זאת אומרת שהסיבות שגורמות לי לא לעשות
דברים הן בעצם תרוצים .
אחרי שהבנתי את זה חשבתי לעצמי שהלוואי
שבכל דבר בחיים שאנחנו רוצים לעשות ונמנעים בגלל סיבות כאלו ואחרות נוכל לשבת עם עצמנו
ונהיה אמיתיים מספיק בשביל לדעת כמה זה חשוב לנו באמת. והאם המניעות הן באמת או שבעצם הן תירוצים .
וזה מה שקורה בעבירות גם כן לפעמים אנחנו
מוצאים תירוצים למה מותר ולמה זה לא שייך אלינו אבל האמת היא שעדיף לשבת בכנות וללמוד
כדי לדעת מה מותר ומה אסור.
גם אם אחר כך לא נעשה את הדבר הנכון אבל
לפחות לא נשקר על עצמינו ונדע שזה דבר בעיתי.
שבת שלום,
ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה