הרב חנוך רוזנברג

{יש יהודים חכמים}

את הסיפור הבא שמעתי מהרב יואל בן נון, מחשובי מורי התנ"ך בדורנו.

יום אחד, הוא מקבל טלפון מסטודנטית שביקשה להיפגש אתו יחד עם חברתה. קבעו שעה והן הגיעו לביתו והציגו את עצמן. שתיהן דתיות, בוגרות חינוך דתי 'חזק', ולפני זמן מה הן החלו ללמוד באוניברסיטה העברית, ולא פחות מאשר בחוג לתנ"ך.

למי שלא מכיר, החוג לתנ"ך באוניברסיטה העברית הוא מקום שההנחה הראשונית שלו היא שהתנ"ך הוא יצירה אנושית מאוחרת שמונעת מאינטרסים שונים, רחמנא ליצלן מהאי דעתא.

בקיצור, הן מספרות שבחודשים האחרונים הן נחשפו להמון קושיות על האמונה בתורה מן השמים, והן מבקשות תשובה. בשמחה, הוא עונה להן, אתן יכולות לשאול הכל.

ואז, רגע לפני שהשיחה מתחילה, פונה אליו אחת מהן ואומרת: יש לי רק שאלה אחת. האם כבודו מכיר היטב את כל החומר של ביקורת המקרא, ובכל זאת מאמין באמונה שלמה?? כן, בהחלט, הוא משיב לה. בתגובה היא פרצה בבכי של הקלה, מלמלה תודה ויצאה מהבית.

למה אני מספר לכם את זה? אתם מכירים את זה היטב. כל אחד שעובד/לומד בסביבה חילונית, או אפילו סתם גולש באינטרנט, נתקל בשיטפון של ערעורים על עולמו הדתי. שאלות על אלוקים, על האמונה בתורה, על המסורת היהודית, על המוסר של ההלכה. מי יכול לומר שזה לא מדגדג לו באיזה מקום?

יש כאלו שמדחיקים את זה. יש שמנסים למצוא תשובות. ויש שנכנעים. אגב, לא תמיד התשובות הן פרטניות וספציפיות. לפעמים הצגת עמדה אמונית איתנה ועמוקה מספיקה כדי לטפל במצוקות שנגרמות לנו בעקבות הערעורים השונים. לפעמים זו התשובה הטובה ביותר.

בכל אופן, אני בעד לחפש תשובות.

אבל, החיפוש הזה מותנה באמונה שהתשובות קיימות באיזה מקום.

לפעמים, מרוב הזרם האדיר של הערעורים שאנו נחשפים אליהם, נוצרת בנו תחושה שמי שרוצה להיות חכם לא יכול באמת להיות יהודי מאמין ועובד ה', ומי שרוצה להיות צדיק, חייב לוותר על התבונה שלו, על היושר האינטלקטואלי, על הכנות והביקורתיות.

לפעמים מספיק להכיר אדם אחד, או מספר אנשים בודדים, שאנו רואים בהם גם תבונה, גם יושר, גם ביקורתיות, והעיקר - אמונה איתנה ודבקות בעבודת ה' – כדי להיווכח שיש דרך להתמודד, יש תשובות.

השלב הראשון בהתמודדות שלנו עם העולם שסביבנו, זו הידיעה שקיימים אנשים כאלו. אחרי שיהיה לנו אמון שזה אפשרי, נוכל לצאת למסע האישי שלנו ולמצוא את אלוקים מדבר אלינו.