{מה זה "טוב אמיתי"?}
בשבוע שעבר תיארתי את ההתמודדויות שלנו כבחירה בין
טוב אמיתי לטוב חיוור ומזויף.
זה דורש הסבר. מה הכוונה טוב אמיתי וטוב מזויף?
אם זה טוב אז זה טוב, לא?
אז זהו שלא. מבחינתי טוב אמיתי זה טוב כזה שעונה
על הצרכים הנפשיים של האדם.
לכל אדם יש צרכים נפשיים מסוימים. יש צרכים שהם
משותפים לכל אדם באשר הוא, ויש כאלו ייחודיים לאנשים מסוימים. כאשר הצרכים של האדם
מנוהלים בצורה טובה האדם מרגיש טוב. וזה טוב שאפשר לקרוא לו אמיתי.
האמונה שאלוקים נתן לנו את התורה לא אומרת רק שאנחנו
מחויבים לקיים אותה, אלא שזוהי הדרך הנכונה להגיע אל הטוב.
קחו דוגמא למשל מהרעיון הפשוט ביותר של השבת: יום
מנוחה שבועי.
[במאמר המוסגר: נושא "השבת" חשוב
מאוד, ומומלץ לקרוא את החוברת החדשה והמעניינת 'לעשות את השבת' כדי לעשות היכרות
עם השבת. אבל אני מדבר ברובד הפשוט ביותר]
הרעיון שכל אדם צריך לנוח שביעית מהזמן נראה לנו
רעיון מאוד פשוט ובסיסי. אבל לא תמיד זה היה כך.
אתם יודעים מה חשבו בעבר על השבת? היסטוריון
רומאי בשם טקיטוס שחי בימי החורבן הסביר שיהודים שובתים בשבת מפני ש"נמשך
ליבם אחר העצלות". סנקה, מחנכו של נירון קיסר, כותב שהיהודים "מוציאים
לבטלה את החלק השביעי מהויתם". יובנליס, משורר סאטירי רומאי, לועג גם הוא
ליהודים שמבזבזים את היום השביעי בכל שבוע.
ובכל זאת, העם היהודי האמין שהשבת מספיק חשובה כדי
לשמור עליה. ומהר מאוד הרעיון התפשט. כבר יוסף בן מתתיהו כותב "אין עיר מערי
היונים או עם מעמי הלועזים אשר לא פשט שם מנהג היום השביעי שבו שובתים אנחנו מכל
עבודה". כיום האנושות כולה רכשה את התובנה שמנוחה שבועית היא צורך בסיסי של האדם.
השבת היא רק דוגמא בודדת וקלה להדגמה. כמובן, כדי
להסביר איך התורה עונה על הצרכים הנפשיים של האדם, צריך להשקיע הרבה. זה "מפעל
חיים" שלם, ואל תצפו שבטור הקצר הזה אצליח להכניס הסבר מקיף...
אבל אם נחזור לנושא של ההתמודדות, זוהי הדרך. ההבנה
שהתורה לא באה להגביל ולצמצם את האדם, אלא להיפך, לקדם אותו ולהביא אותו למיצוי מלא
של החיים - זו הסיבה שאפשר לקרוא לה "טוב אמיתי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה