הרב זאבי קצלנבוגן

'אומנות הפיתוי'

שלושים ושמונה שנה הם מטיילים במדבר. מסע שהיה אמור לקחת אחד עשר יום בלבד התארך לו לשלושים ושמונה שנה. נכון, זה היה באשמתם, הכל בגלל חטא המרגלים המפורסם. הם כבר עמדו בשעריה של הארץ המובטחת בשעריה של ארץ ישראל ולרגע הם חטפו ברכיים קרות וחששו להיכנס. על השטות הזו הם שילמו בטיול של שלושים ושמונה שנים נוספות. והנה זה עומד להסתיים, הם עומדים כמעט בגבולה המזרחי של הארץ, כל שעליהם לעשות זה רק לחצות את אדום הקטנה ולהיכנס. הם שולחים שליחים למלך אדום על מנת לסדר את הויזה. כולם יחצו בסדר מופתי בדרכים המרכזיות, בקניית קולה ומזכרות, הם יביאו גם רווחים למשרד התיירות של אדום וסופסוף הם מגיעים הביתה. אך למרבה האכזבה, אדום אינה מספקת אשרות מעבר ובהתעקשות בלתי מובנת היא שולחת צו 8 ומגייסת את צבא המילואים שלה למלחמה בישראל. בהחלטה אסטרטגית הם מחליטים להימנע ממלחמה ולהאריך את הדרך עוד טיפונת, אבל זה כבר היה מוגזם כנראה מבחינתם...

"ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום, ותקצר נפש העם בדרך." (פרק כ"א פסוק ד')

אך ככל הנראה כאשר הדברים לא מסתדרים הכל נראה שחור ואפי' הדברים הטובים ביותר יכולים להפוך לגרועים ביותר בעין המתבונן.

"וידבר העם באלוהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל." (פרק כ"א פסוק ה')

נכון, שלושים ושמונה שנה זה המון זמן. נכון כשממששים כבר את הארץ ומקבלים דחיה נוספת זה ממש מרגיז. אך מה כל זה קשור ללחם ולמים. לא ראיתם מה הקב"ה מסוגל לעשות בשבילכם? מה אכלתם בשלושים ושמונה שנה האחרונות? פתאום הלחם הניסי הזה שכל אחד מסוגל לטעום בו איזה טעמים שהוא רוצה, פתאום הלחם השמימי הזה הפך להיות קלוקל? זה נראה כמו הילד שלא קיבל את המשחק שהוא רצה והוא מתחיל להתלונן על הממרח ששלחו לו בבוקר, שלמרות שהיה טעים זה לא מה שהוא רצה בדיוק...

גם כשמאד מאוכזבים לא שוברים את הכלים. וכשהם שברו הקב"ה לא אהב את זה בלשון המעטה.

"וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל. ויבא העם ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך התפלל את ה' ויסר מעלינו את הנחש, ויתפלל משה בעד העם. ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי..." (פרק כ"א פסוקים ו'- ח')

נחש הוא דבר טבעי במדבר. זו לא בריאה מיוחדת כמו האדמה שפתחה את פיה לבלוע את קורח ואנשיו. זה גם לא מגיפה פתאומית או אש שמתפרצת ושורפת את כל סביבותיה. הם פשוט טבעיים שם במדבר והעובדה שעד עכשיו לא הכישו הנחשים את העם במדבר היא הנס. כפי שמתארת התורה בספר דברים (ח' ט"ו) "המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים..." משום מה התגובה האלוקית לספור הזה שונה מתגובתו לכל החטאים. בכל המקרים הקב"ה ממש מעניש, כאן הוא פשוט מסיר את ההשגחה הניסית הקבועה.

ומה הפתרון? כיצד ניתן להתמודד עם מכת הנחשים הזו? בדרך מיסטית כלשהי. משה מכין נחש מנחושת ותולה אותו במקום גבוה.

"והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי." (פרק כ"א פסוק ט')

מה זה קמיע? סגולה? ממתי שמענו שנחש נחושת מרפא? "וכי נחש ממית או נחש מחיה?" שואלים חכמים במסכת ר"ה. (כ"ט.) אם נשים לב, שאלתם של חכמים היא כפולה. הם אינם מבינים כיצד הנחש מחיה, אבל באותה הנשימה הם אינם מבינים גם כיצד הנחש ממית! מה זאת אומרת, נחש מכיש עם הארס שלו והארס מתפשט בגוף וממית. מה לא ברור?   

נחש בתפיסתם של חכמים מבטא תמיד את היצר הרע. הוא הרי המפתה הראשון בהיסטוריה. הוא פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת בגן עדן. מאז תמיד סמל הפיתוי יהיה הנחש. קשה לפתות מישהו לזרוק מליון דולר ולקבל בתמורה קילו של גרעינים שחורים. אז מהי בכל זאת אומנות הפיתוי? פיתוי, חייב להתלבש על משהו אמיתי. רק כאשר יש תשתית ראויה ניתן להמשיך ולנפח אותה. הנחש תופס את חוה על המילה, את אמרת שאם תגעי בעץ תמותי? בואי נראה. דוחף הנחש את חוה על העץ ולא קורא לה דבר. אם כך ממשיך הנחש, אני מבטיח לך שגם אם תאכלי מהעץ לא תפסידי...

זהו בדיוק חטאם של ישראל. משהו אחד לא מסתדר והם כבר עושים השלכה על כל הקופה...

מה אומר להם הקב"ה? הוא לא מעניש, הוא רק רוצה ללמד אותם את החיים. אותו יצר הרע, אותו נחש, אם תלמד להסתכל עליו נכון פשוט תחזיר אותו לפרופורציות. "אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים." (מסכת ר"ה שם) נחש אמיתי להמית ונחש נחושת להחיות זה אותו דבר מבחינתי, אומר הקב"ה. הכל תלוי בך ידידי, האם אתה מבין שיש אבא בשמים? האם אתה מבין שכל הטבע הוא נס אחד גדול? או כשמשהו אחד קטן לא מסתדר לך אז שום דבר כבר לא שווה ואפי' הניסים הגדולים ביותר הופכים להיות לחם קלוקל?