שו"ת mail - הרב זאבי קצנלבוגן - פרשת דברים חזון תשע"ג

"הצורך לגוון"

מאת: הרב זאבי קצנלבוגן

שאלה:

לקראת היציאה לבין הזמנים בו יש שחרור ממסגרות, נוצר מצב שבו החוסר במסגרת מקשה על קביעת זמנים וקביעת הספק בלימוד. רציתי לשאול מספר שאלות: האם יש איזה הספק מינימאלי שאליו אני מחויב בזמן או בכמות? האם יש עניין דווקא להמשיך את הרצף של הישיבה במסגרת הדף דבר שיהיה כרוך במאמצים לא פשוטים בכלל? במידה וכן, עד איזה שיעור של מאמצים צריך להשקיע, האם יש איזה שהוא מדד? ואולי בחופש באמת אפשר וצריך לנוח ולהרפות? מה שיעור המנוחה? לפעמים יש לי את ההרגשה שעכשיו לא בא לי לראות גמרא כמה שבועות, רק בא לי לצאת מזה... דבר נוסף אני גם חושב שיתכן וזה יועיל לי לזמן הבא שאתנתק קצת מן הגמ'. האם הרגשה זאת נכונה וניצול החופש יהיה בכך שלא אתעמק רק אזרום כי זה הרי ח ו פ ש?

תשובה:

שלום לך ידידי.

הלכות בין הזמנים אינן יוצאות מן הכלל. הכלל הוא הלכות תלמוד תורה. "אלו דברים שאין להם שעור" מלמדת אותנו המשנה. יש מצוות שאין להן שעור לא למטה ולא למעלה. כלומר אם תעשה את המינימום שבמינימום תצא ידי חובת המצווה, וככל שתרבה עדיין אתה מוסיף ומקיים עוד מצווה ועוד מצווה בלי גבול. אחת מן המצוות ברשימה זו שהמשנה מונה היא תלמוד תורה. כלומר מצוות תלמוד תורה ניתן לקיים אותה במינימום שבמינימום ומכאן ואילך כל תוספת הרי זו תוספת מצווה ללא גבול.

ניתן אף לצאת ידי חובת תלמוד תורה באמירת קריאת שמע שחרית וערבית אך אין אומרים דבר זה בפני עם הארץ. (לפי שיטה אחת בדברי הגמ'.) מדוע אין אומרים דבר זה בפני עם הארץ? משום שהוא אכן יצא ידי חובת תלמוד תורה אבל יפסיד כמעט את כל הרעיון שבה. הרעיון שבמצוות תלמוד תורה הוא העסוק בדבר ה'. אותו אדם שחוזר כל בוקר וכל ערב על אותו דבר ה', אין ספק שהוא התעסק בדברי הבורא, אך הוא נתקע במקום מאד מסוים בשעה שיכול היה להתרחב הרבה יותר ולהבין את דבר ה' בעולם בצורה הרבה יותר רחבה והרבה יותר מושלמת עד כמה שבן אנוש מסוגל לזאת.

מצד שני, אין זה אומר שחייבים ללמוד יום שלם. אין ספק שכל תוספת לימוד היא תוספת מצווה ולא סתם מצווה אלא מצוות תלמוד תורה ששקולה כנגד כולם, אלא שאין זה חובה.

בתוך הסקאלה הזו, הסקאלה שאין לה שעור, החל מקריאת שמע שחרית וערבית וכלה בלימוד רציף של 24 שעות ביממה, כל אחד צריך למצוא את עצמו. למצוא את עצמו זה ביום ראשון שני ושלישי, למצוא את עצמו זה בפסח חנוכה ושבת, למצוא את עצמו זה אם הוא עני ואם הוא עשיר, זה אם צעיר או מבוגר, זה באמצע הזמן ובבין הזמנים.

אז כמובן שכל אדם וכל זמן הם שונים ולכן צריך חשיבה מראש, מה אני מצפה מעצמי במצב נתון זה.

אין ספק שאנשים נורמטיביים צריכים מנוחה מידי פעם וצריכים גיוונים. אין לי מושג מי תיקן את ימי בין הזמנים בעולם הישיבות, אך יש לי תחושה שהוא ידע מה שהוא עשה... יש אנשים שההרפיה שלהם באה לידי ביטוי בכך שהם לומדים במקום אחר, יש כאלה שלומדים דברים אחרים, יש כאלה שמפחיתים משעות הלימוד. אין בזה כללים, הכלל היחיד הוא שזה יעמוד בתוך המסגרת הכללית של הלכות תלמוד תורה.

לרצף הלימוד יש משמעות חשובה מאד, אך בוודאי לא בכל מחיר. אם תצליח לפחות בחלק מסדר יומך לשמור על המשך לימוד ברצף זה יהיה נהדר, אך גם אם לא שים לב לפחות שכל לימוד אחר שתבחר יהיה בו משהו מקדם. אפי' אם תלמד רק עשרים דקות בבוקר ועשרים דקות בערב תשתדל לבחור לך משהו שתתקדם בו בכל יום ולא תהיה בבחינת עם הארץ שקורא קריאת שמע שחרית וערבית בלבד.

ומשפט אחד לסיום, אשריך שזה מה שמעסיק אותך...