ראש הישיבה שליט"א - פרשת מטות מסעי תשע"ג

בס"ד

'מצב תפילה'

סיכומי שיעורים בעניין התפילה שנמסרו בישיבה הקדושה בזמן הקיץ תשע"ג

תלמידים רבים מתלוננים על כך שאין להם 'טעם' בתפילה .

אכן זו בעיה נפוצה הדורשת הדרכה מפורטת, ותרגול אישי. אך בעוד ספרים רבים נכתבו והדרכות רבות נמסרו אודות מעלת התפילה חיוביה וגדריה ההלכתיים,הדברים ברובם נכתבו ונאמרו כדי לענות על שאלות ה-למה מתפללים? כמעט ונעדרים ההדרכות המעשיות  אודות ה-איך מצליחים בפועל להתפלל ולהרגיש בכך טעם .

כל בר בי רב יודע על חיובי התפילה, על נוסחי התפילה, על האפשרויות הרבות והמעלות שאפשר להשיג דרך תפילה, אך כשאנו מגיעים ל-איך מתפללים בפועל, ומה עלינו להרגיש בשעת התפילה, מתקשים רבים מאד לענות על כך באופן מוגדר וברור.

אם ננסה לשאול את עצמנו מה ההרגשה הבסיסית שאנו אמורים להרגיש בשעת התפילה, נתקשה לענות על כך. מפני שכדי לענות על שאלה זו אנו אמורים לתאר בעיקר רגשות עמוקים, ולתאר רגשות הוא דבר לא פשוט.

מפני  שתפילה ביסודה איננה רק בקשת דברים מה' או תיאורי שבח של ה' ונתינת תודה על כל טובו האין סופי של ה' .

הרבה לפני כל זה, תפילה ביסודה היא "עמידה לפני ה'".

רק לאחר שאנו מגיעים לידיעה שכלית, שגם הלב שלנו מרגיש אותה, שאנו ניצבים לפני ה', ומרגישים מחוברים אליו, רק  אז אפשר להתחיל לבקש או לומר לפניו כל דבר שנרצה.

מצבו הבסיסי של האדם בשעת תפילה אמור להיות, שהוא ניצב ועומד לפני בורא עולם ומרגיש קרוב אליו, ומשוחח איתו ככל העולה על ליבו וה' שומע את דבריו.

למצב בסיסי זה אנו קוראים "מצב תפילה"!

כדי שנצליח להגיע למצב הבסיסי שבו אנו מרגישים שאנו עומדים לפני ה', אנו חייבים לתאר  לעצמנו לפני שאנו ניגשים להתפלל מהן הרגשות הבסיסיים והמחשבות האמורות למלא אותנו כשאנו עומדים לפני מלך עולם, עוד לפני שביקשנו ממנו דבר.

לאחר שהכנסנו למודעות שלנו את ההרגשה הבסיסית של התפילה ותיארנו לעצמנו את ההרגשה הזו  עוד לפני שהתחלנו להתפלל, עלינו לתרגל הלכה למעשה, בשימוש בהנחיות שהורו לנו חז"ל, כיצד להגיע להרגשה הבסיסית של 'מצב התפילה' האידיאלי.

בשלב הראשון והבסיסי, כל הדיבורים אודות כיצד מצליחים להתפלל כמו שצריך , אמורים להיות  בעיקרם לא על הכיצד הטכני: האם עומדים או יושבים, כורעים או משתחווים, לבושים בלבושים כך או אחרת, ובעיקר באיזה נוסח מתפללים ומה אומרים בשעת תפילה.

הדיבורים של איך מתפללים אמורים לעסוק בעיקרם בהרגשות של האמונה, הדביקות, החיבור הכיסופים והגעגועים של העומד בתפילה להתקשר ולהתחבר במחשבה עם בורא העולם הנמצא בכל מקום והכי קרוב אל המתפלל – דהיינו בתוך ליבו ואז לבוא אליו בדברים קרובים מעומק הלב. 

רק לאחר שנתלמד להגיע אל אותה נקודת חיבור בסיסית של דביקות רעיונית עם אלוקים והמחשבה אודותיו הממלאת את הלב, ובאמת נרצה להידבק ולהתרפק בגעגוע לאלוקי ישראל, או אז נוכל להתחיל לבקש על כל דבר וענין בשעת תפילה, ופשוט לשוחח עם ה' על כל שמעיק לנו, על תקוותינו ורצונותינו בחיים.

סביר להניח שכדי 'להתלמד' כיצד לעמוד לפני ה', נצטרך לשבת עם עצמינו באומץ ובכנות, ולחשוב מחשבות אמיתיות על הקשר שיש לנו באופן כללי עם בורא עולם.

אנו אמורים לתת את הדעת האם הידיעות שלנו על האלוקים הם ידיעות שכליות ותיאורטיות בלבד, ידיעות שעיקרן הן מציאות ה', הנהגתו והשגחתו על העולם, נתינת התורה וכו', או שאנו יכולים להצביע בכנות על רגשות  עמוקים שאנו מרגישים בתוך הלב שלנו שה' קיים והוא משגיח עלינו באופן אישי ורואה ומתחשב במעשינו.

זוהי אינה ידיעה שכלית שאלוקים קיים, זו ידיעה חושית ופנימית שאנו מסוגלים להרגיש וגם  לשחזר את ההרגשה הזו בכל פעם שנרצה.

רק לאחר שהגדרנו לעצמינו את מסגרת ההבנה הבסיסית שלנו במציאות ה' בתוך ליבנו,נוכל להמשיך לשלב הבא של תרגול "מצב התפילה" הרצוי של הרגשת הלב כשאנו עומדים לפני ה', ומדברים אליו כדבר איש אל רעהו, ומסוגלים להרגיש שהוא שומע ומקשיב.

טכניקות רבות ומגוונות אנו מוצאים בדברי חז"ל כיצד יוכל היהודי המתפלל להגיע לאותו מצב חוויתי של "מצב התפילה" האידיאלי ובהמשך נרחיב אודות הטכניקות הללו.

"מצב התפילה" האידיאלי אמור להעביר את המתפלל חוויה רוחנית של פגישה עם בורא עולם.

זו חוויה מדהימה ומרגשת ושאנו אמורים לשאוף אליה, ולהרגיש בסופה של תפילה חווייתית שכזו שהיא השאירה בנו חותם, עד כדי כך שנרגיש שממש השתתפנו באירוע רוחני שמאד נרצה לחזור ולחוות אותו שוב.

חז"ל הדריכו אותנו במספר רב של שיטות ודרכים כיצד ניתן להגיע אל אותו מצב אידיאלי שמאפשר לנו את אותה פגישה – כן, פגישה אישית – עם בורא עולם.

הרצון 'להתחבר' לאלוקים והמודעות של מה שאנחנו הולכים לעשות ולחוות בשעת התפילה, אמורות להיות מאד ברורות שכלית ומאד מורגשת בלב עוד לפני שאנו נעמדים בתפילה.

הנה אמרו לנו חז"ל במסכת ברכות: "וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה מתפלל"

מהי כוונתם לדעת לפני מי אתה מתפלל? הרי ברור הדבר שאני יודע אל מי אני מתפלל! שהרי אני מתפלל כבר! על איזה מצב דיברה הוראת חז"ל זו?

על כורחנו אנו למדים על המודעות הפנימית שאנו אמורים לשאוף אליה עוד לפני שאנו מתפללים.

אנו חייבים להניח שבבסיסה של כל תפילה חייבת להיות אצל המתפלל מודעות מיהו בורא עולם כלפיו באופן אישי, ועל האפשרויות העומדות לפני היהודי להרגיש את האלוקים באפן מוחשי בתוך הלב, ולהתחבר אליו במעשים, במחשבות ובדיבורים.

בבואנו לבחון את עצמינו בסופה של כל תפילה האם הגענו למצב התפילה הרצוי,נצטרך לבדוק את עצמינו האם 'פגשנו' את הקב"ה שלנו בתוך הלב באמצע התפילה והתרגשנו מכך? או שרק דיברנו אליו ו"שלחנו לו למעלה" כל מיני דיבורים או בקשות ואנו מאמינים בשכל שהקב"ה בוודאי  שומע אותנו והוא יעשה עם התפילה הזו משהו...

ככל 'שנרגיש' בתוך ליבנו  "מצב תפילה" יותר חוויתי ומרגש, כך נדע שהצלחנו להתפלל!