הרב זאבי קצלנבוגן

אני כן סופר אותך – ספירת העומר

  מדי שבוע אני כותב רעיון קצרצר בהודעת SMS על פרשת השבוע לקבוצה של אנשים. זו מלאכה מעניינת. אני צריך לקחת רעיונות שלמים ולדחוס ולצמצם אותם לתוך הודעה כתובה קצרה אחת המוגבלת במס' התווים שלה. לאחר שמתבשל במוחי הרעיון אני מתחיל לכתוב. את השלב הבא, כולכם בוודאי מכירים כל אחד מן הזוית שלו. אני מתחיל לכתוב כאילו אין לי הגבלה של תוים, רק כאשר אני מזהה שהמקום עומד להסתיים אני מתחיל למחוק ולבדוק על איזו מילה או איזה פסיק אני יכול לוותר... ככה זה כשמתחילים פגישה חשובה, ככה זה כשיוצאים לקניות, ככה זה כשמוסרים שעור או אפי' כאשר מתחילים לנקות לפסח. אנחנו מתחילים כאילו כל הזמן שבעולם עומד לרשותנו, מסוגלים לבזבז זמן יקר על דברים פחות חשובים ורק כאשר השעון מתחיל לתקתק אנחנו נכנסים ללחץ ומנסים להכניס את כל מה שלא הספקנו. נשמע מוכר? קוראים לזה תכנון זמן.

  "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום..." (פרק כ"ג פסוקים ט"ו ט"ז)

   לפעמים יכולים לשמוע משפט כזה: "כמה כסאות יש בחדר? בערך מאה. לא, אני לא רוצה בערך, תספור בבקשה." מה משמעותה של הספירה? משמעותה של הספירה היא התייחסות. ספירה נותנת יחס מיוחד לכל פריט בנפרד. כאשר נאמר מאה כסאות בערך, נתכוון לומר שלא חשוב לנו כל כסא במיוחד אלא צריכים אנו לדעת 'בגדול'. כאשר אנו סופרים, אנו נותנים יחס אישי לכל פריט. כל פריט הוא משמעותי מבחינתנו. איך אומרים זאת בעברית מדוברת? 'לא סופר' אותך. לא סופר, הכוונה לא מתייחס.

  אבל מעבר להתייחסות יש בספירה משהו נוסף, היא מחברת. עד עכשיו הייתה לי תפזורת של כסאות, כרגע יש לי קבוצה אחת של מאה כסאות.

  את מה היא מחברת לנו ספירת העומר? את חג הפסח עם חג השבועות. את יום צאתנו מארץ מצרים עם יום קבלת התורה. ואיך אנו מחברים? על ידי התייחסות נכונה אל הזמן. לכל רגע ורגע יש משמעות. בכל רגע נתון ניתן להספיק ולעשות משהו חשוב נוסף. תכנון זמן בצורה יעילה יוכל לקדם אותנו באופן משמעותי. כשיצאנו ממצרים, יצאנו לחרות. אף אחד לא מחליט בשבילנו, כל אחד הוא אדון לעצמו. הזמן עומד לרשותנו. אך מה אנחנו הולכים לעשות עם הזמן הזה שקיבלנו במתנה?

  חיים ציגלר היה סטודנט לפילוסופיה בצרפת של שנות השבעים. באותם ימים הייתה מהפכה גדולה בצרפת שנקראה מרד הסטודנטים. ציגלר היה שותף פעיל במהפכה ובעקבותיה הפך להיות מפורסם בתקשורת המקומית. יום אחד חוזר ציגלר לביתו ובתיבת הדואר הוא רואה הזמנה לחתונה מחבר קרוב. ציגלר פותח את ההזמנה ואת עינו צד משפט קטן הנמצא בשולי ההזמנה "לבוש צנוע יהלום את האירוע." ציגלר לא מתאפק ומרים טלפון לחבר, מה עובר עליך? הוא שואל. אני לא מכיר אותך כרבי גדול... החבר עונה בשקט אך בבטחה "אני מתחתן עם בחורה דתייה." מאותו הרגע היה ברור לציגלר שהוא לחתונה הזו חייב להגיע... בעודו יושב ומביט בהצגה הכי טובה בעיר ניגש אליו הרב סיטרוק (מרבני צרפת) ופונה אליו, אתה חיים ציגלר הסטודנט לפילוסופיה? ציגלר משיב בחיוב. אפשר לשאול שאלה? מבקש הרב. בשמחה, משיב ציגלר. תגיד לי, מה תפקידו של הקרבורטור? ציגלר מרים גבה. לתומו הוא חשב שהרב יעסוק בענייני פילוסופיה והנה הרב הופך אותו למוסכניק. אך משום כבודו של הרב הוא משיב, תפקידו של הקרבורטור הוא ליצור שילוב נכון של בנזין ואויר על מנת להניע את הרכב. ומה תפקידו של הדיסטרבוטור? ממשיך הרב. ציגלר כבר מאבד סבלנות אך עדיין משיב ומסביר לרב בנועם את תפקידו של המפלג. לאחר שהרב מסיים לעבור כמעט על כל חלקי הרכב, הוא פונה לציגלר ואומר, הבנתי אמנם מה תפקידו של כל חלק וחלק, אך האם תוכל להסביר לי מה התפקיד של מכונית בכלל? אותה קופסה שמחברת בין כל החלקים שהסברת לי, מה התפקיד שלה? ציגלר מחייך ואומר, אם לא הייתה לי מכונית הייתי מגיע לחתונה בעוד שבועיים וכמובן שהיא כבר הייתה נגמרת... הרב כמו להכעיס לא מרפה וממשיך לגוף האדם. מה תפקידו של הלבלב? שואל הרב. ציגלר כובש את כעסו ועונה בנימוס, הלבלב מסייע לעיכול נכון ומשפיע על רמת הגלוקוז בדם... ותפקידן של הריאות? לשאוף אויר ולמסור את החמצן אל תאי הדם האדומים... עונה ציגלר ביובש. אך כאשר הרב ממשיך בשאלותיו המטרידות, ציגלר כבר מבין לאן זה הולך. שאלה אחרונה מכריז הרב, הבנתי נפלא למה משמש כל איבר בנפרד, אך מה תפקיד האדם בכלל? אותה קופסה שמחברת בין כל החלקים שהסברת לי, מה התפקיד שלה?...

  אנחנו יודעים כל כך יפה להסביר את מטרתו של כל חפץ. אך מה המטרה שלנו כבני אדם? מה היא מטרת החיים? את זאת מסבירה לנו ספירת העומר. היא מחברת אותנו לקבלת התורה. ספירת העומר מלמדת אותנו לקחת את הזמן שקיבלנו במתנה ולהתחבר דרכו לאלוקים...