מורנו ראש הישיבה

להתחבר לחיים!

"וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלוקיכם, כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" (פרק י"ח  א' - ג').

בימים אלו, שבין חג הפסח לחג השבועות, אנחנו נמצאים בשלב שלאחר יציאת מצרים, בדרך לקבלת התורה, כשפנינו מועדות לאחר מכן, לצעוד בעקבות פרשיות התורה אל עבר הארץ הקדושה – ארץ ישראל.

בפסוקים האמורים כאן, אנחנו מצווים להתנתק מ'טומאת מצרים' ולאחר שניכנס לארץ ישראל,ניזהר שלא תידבק בנו טומאת מעשיה של 'ארץ כנען'.

הבה ונגדיר לעצמנו מהן שתי טומאות מרכזיות אלו שעלינו להישמר מפניהן.

* * *

על טומאת מצרים נאמר "אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם" (יחזקאל כ"ג כ').

וכוונת הדברים לטומאת הזימה והתפרצות התאוות החומריות.

בגלות מצרים היינו שקועים בטומאה זו, והקב"ה הוציא אותנו משם, וחייב אותנו לזכור את יציאת מצרים כל ימי חיינו.מטרתה של מצוות הזכירה, כדי שנזכור להתרחק מטומאת הגוף, ונקיים בעצמנו את מצוות התורה בפרשתנו "קדושים תהיו".

כשאנחנו זוכרים את "יציאת מצרים", אנחנו מצתרפים  בעצמנו ליציאת מצרים.

זו לא רק זכירת העבר, אלא שע"י זכירה זו אנחנו עצמנו יוצאים מטומאת מצרים. ההצטרפות ליציאת מצרים שהינה יציאה ממיצרי חיינו, תהיה בכך שנחשוב ונעמיק בגילויי האמונה והשכינה שזכינו לקבל משם, ושממעמקי שפלות הגוף וטומאת החומר, הוציא אותנו הקב"ה, גילה לנו את אהבתו והשגחתו, ובעיקר גילה לנו את הידיעה שאנחנו "אחרים", גבוהים יותר, רוחניים יותר ומסוגלים להרבה יותר מחיים של תאוות פשוטות ומתכלות של גוף.

* * *

'טומאת כנען' מקבילה לטומאת מצרים, אלא שזו בחומריות הגוף השפלה, וטומאת ארץ כנען היא בכוחות הדעת.

טומאת כנען אינה עוסקת דווקא בזימה ובתאווה בפועל. ביסוד טומאה זו, עומדת ההסתכלות המעוותת על החיים ומטרתם, היא מסתכלת במבט שטחי ורדוד על כל ערך נעלה של דעות ותפיסות רוחניות, ומפריעה ל"דעת תורה" לגלות את האמת הפנימית על החיים ומטרתם הרצויה. טומאה זו אף מונעת מדברי תורה להיכנס למערכת הדעות של האדם היות והוא שקוע בתפיסות חומריות זולות של 'אכול ושתה כי מחר נמות'.

גם מול טומאה זו נאמר בתורה מצווה שבאה לתקן את המעוות, והיא המצווה שנצטווינו להרוג את שבעת עמי כנען, ככתוב "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ"ט - ט"ז). ואף שכתב הרמב"ם "כבר אבד זכרם" (מלכים ה' - ד') וממילא לא ניתן לקיים מצווה זו בפועל, הרי שמבחינת תוכן המצווה יש לה המשך וקיום בעניין הכתוב בתהילים (צ"ז – י'), "אוהבי ה' שנאו רע".עלינו לאהוב באמת את הטוב ולשנוא את הרע ותפיסות החיים שלו.

כשם שנצטווינו לאבד את גופם של ז' עממין, כך אנו מצווין להילחם בתפיסות הדעת המעוותות שלהם ולאבד את שיטתם ודרכם.

עלינו להתחנך לשנוא את הרע הדוגל בחומריות, להמאיס אותו ולהתרחק ממנו וכך נוכל לצאת מטומאות כנען.

* * *

לאחר הפסוקים האמורים לעיל מסיימת התורה ואומרת: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'".

פשוטו של מקרא, מוכיח שהאידיאל הגדול העומד בפנינו הוא 'לחיות' בדברי תורה.

ברור לנו שרק בכוחם של דברי תורה לקדש את האדם מטומאת מצרים – טומאת הגוף ולזכות את האדם בקדושת ארץ ישראל שאווירה מחכים ומסוגלת היא להביא את האדם להשקפה הנכונה על החיים – דעת תורה. אך זאת עלינו להפנים שיכול אדם לקיים את המצוות וללמוד את התורה, אך אם הוא עושה זאת ללא חיות פנימית, וללא חיבור אישי אל הדברים, הוא פיספס והפסיד את החיים.

כדי לזכות לצאת מטומאת מצרים ולזכות בקדושת הארץ, לא מספיק רק לעשות את הדברים, אלא מוטלת עלינו החובה לחיות אותם, 'להתחבר' אל תורת החיים, 'ולשמוע בדברי ה'',- דברי אלוקים חיים.

'וחי בהם' אמר לנו ה', ומבטיח לנו מיד לאחר מכן, "אני ה'" – נאמן לשלם שכר (רש"י), ואני ה' שדברי חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים לעולם.