דבר העורך

בכלי התקשורת ומערכות החדשות שאותם צורכים רוב אזרחי ישראל, נוהגים לסקר אירועים פליליים ולאחרונה הם אוהבים לדווח (נראה שבהנאה) על התנהגויות מכוערות של האזרחים.

כמעט תמיד מדווחים בהרחבה מיהו אותו אדם אלא אם כן יש צו איסור פרסום.

גם התורה מדווחת לנו על אירועים כאלה, כשיש לנו מה ללמוד מאותם אירועים.  השבוע יש לנו מקרה כזה בפרשה עם "מברך" ה', אבל יש משהו מוזר בסיקור של התורה על הפרשייה הזו, השם של הגיבור לא מוזכר בכלל, רק השם של האמא שלו ומאיזה שבט הוא, וזה לא מובן.

הרש"ר הירש נותן הסבר מעניין למה התורה מספרת לנו את זה בצורה כזו. האבא של אותו 'מברך' היה מצרי ובאותה תקופה במצרים האמא, שלומית, הייתה היחידה בעם ישראל שעברה כזאת עבירה חמורה, קלקלה מוסרית עם איש מצרי.

בעצם התורה רואה באם את הגורמת העיקרית למעשה של בנה, רק אחרי שהבן שלה חטא התורה מספרת לנו את שמה, כי היא טמנה את הזרע לפשע בכך שאביו של הילד היה מצרי.

אפשר לראות פה את האחריות שיש לכל אחד ואת הכוח שטמון אצלו, לא בטוח ששלומית חשבה שהמעשה שלה כזה נורא, אולי היא אמרה לעצמה "אני בסך הכול עוד אחת בעם ישראל" ובאותו רגע זה לא היה נראה לה כזה נורא, אבל רק אחרי כמה שנים היא גילתה את ההשפעה העצומה של החטא שלה.

וזה נכון כל אחד, למעשים שלנו יש השפעה לטוב ולרע, אז בואו ונפעל טוב.

גוט שאבע'ס,

דודי.