חכמת האמת הנצחית
"...נוהגים שלא
להסתפר עד ל"ג בעומר, שאומרים שאז פסקו [תלמידי רבי עקיבא] מלמות (שו"ע סימן
תצ"ג).
ומרבים בו קצת שמחה
(לשון הרמ"א שם)..."
יש להבין, מה יש בעובדה
זו, שפסקו מלמות עשרים וארבעת אלף התלמידים כולם, כדי שננהג שמחה ביום זה, והרי הפסיקו
למות, מפני שנגמר הדין איתם וכולם לצערנו מתו, ולא שנעצרה איזושהי מגיפה באמצע, כשהיא
מותירה חלק גדול בחיים, שאז אולי היינו שמחים על כך שלא מוצה הדין עם כולם.
להילולא דרבי
שמעון!
ברור הדבר שאל העובדה
המשמחת שפסקו מלמות, מצטרפת עוד סיבה שנשמח ביום זה, והיא בקשתו של התנא האלוקי רשב"י
זיע"א לשמוח ביום פטירתו ולקיים הילולא.
מקור השמחה הוא בדברי
הזוהר הקדוש אודות יום זה: "שמעו קלא, עולו ואתי ואתכנסו להילולא דרבי שמעון".
וכבר נהגו מקדמת דנא לקיים צוואת הרשב"י ולשמוח ביום ההילולא שלו, ולהדליק מדורות
לעילוי נשמתו ולזכר תורתו. דבר זה טעון הסבר. הלא דבר הוא, שביום פטירתו של אדם, שנוהגים
קרוביו להתענות ולהתעצב על אובדנו של הנפטר, ציוה דווקא הרשב"י שנשמח ונעלוז על
קברו.
תקופה חדשה
נראים הדברים, שבשמחת
ישראל ביום ל"ג בעומר יום פטירת הרשב"י, מבוטאת גם השמחה על כך שפטירתן של
תלמידי ר"ע לא היה סוף תקופה וחורבן כללי של התורה, אלא תחילתה של תקופה חדשה
בעם ישראל, וכמו שסיפרו לנו רבותינו שכיון שהיה העולם שמם לאחר פטירתן של התלמידים,
העמיד ר"ע חמשה תלמידים, ובראשם הרשב"י, כדי שיעמידו תורה חדשה בעם ישראל.
ואכן, נתגלתה ע"י
הרשב"י אור יקרתה של חכמת האמת, וכל מהותה של חכמה נפלאה זו היא לתת לנו טעם ולעשות
לנו סדר בדברים רבים שנראים לנו נסתרים, סותרים ולא מובנים.
אור יקרתו של הזוהר
שופך אור בהיר על כל חלקי התורה ומקרב את לב ישראל, הלומדים תורה זו, אל אביהם שבשמים.
בלימוד פנימיות התורה אנו מרגישים איך שלימוד זה מאיר לנו את נשמתנו, ואנו מתמלאים
בלימודה של חכמה זו רגשות קודש, כיסופים וערגה לטפס מעלה מעלה במעלות קירבת ה'. רגשות
קודש אלו ברורים לכל מי שטעם אי פעם את הלימוד בחכמה נסתרת זו.
זוהי כוונתו של הרשב"י
כשציווה את כל תלמידיו לקיים ביום פטירתו הילולא. רשב"י מלמד אותנו כאן לימוד
יסודי: שאין בפטירתו של אדם ענק כרשב"י סוף וקץ לאישיותו ותורתו, אלא "תורתו
מגן לנו, היא מאירת עינינו". הזוהר הקדוש בוער בלב לומדיו, והוא משמש לנו עדות
חיה "כי לא תשכח מפי זרעו" – [סופי תיבות: "יוחאי", אבי רבי שמעון].
אותם תלמידים – שלא
נהגו כבוד זה בזה, ולא יכלו להעמיד תורה נצחית שקיימת לעד, הם אלו שאיבדנו את זכרם.
אך ביום זה ממש שנגמר דינם העצוב, העמיד רבי עקיבא רבם, רבי חדש לכלל ישראל שתורתו
החדשה והמתוקנת הוסיפה נדבך בתורתנו הנצחית.
לכל אחד תפקיד
משלו!
הבה ונבין מהו יסוד
תורתו של הרבי החדש – רשב"י, שבכח תורה חדשה זו תמשיך התורה העתיקה לפרוח ולא
תשתכח מפי ישראל.
כנראה, שרק בכוח לימודה
של "חכמת האמת" יכול היהודי להגיע להכרה בכוחו הייחודי ובמטרתו הפרטית בעולמו,
מפני שחכמת האמת מגלה לנו את צפונות העניינים ואת עומק הדברים הנמצאים בדברי התורה
ובסדרי הנהגת העולם. או אז, כשמגלה היהודי את עומקם של הדברים ואיזה מהכוחות פועלים
בכל דבר, ממילא ידע שאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, ולכל יהודי תפקיד משלו. ואזי כל
אחד ינהג בחברו כבוד, ולא תפרוץ שוב מגיפה...
ייאמר מעתה שהכוונה
בכך שפסקו מלמות היא בכך שביום זה התחילה גם צמיחה מחודשת. זהו לימוד גדול עבורנו האוחזים
בחיים הנצחיים של התורה, שבכל זמן שנאחז בה ולא נרפה, היא תיתן לנו כוחות מחודשים של
צמיחה גם לאחר נפילות ועצירות.
בהעלותנו את אישי מדורתנו,
לזכרו הטהור של רשב"י, נלמד את העובדה שהקב"ה המשגיח עלינו שולח לנו בכל
תקופה הארות חדשות, הבנות חדשות, ומדריכים רוחניים חדשים שהוראותיהם הנראות חדשות בנויות
על דברי התורה העתיקים שנמסרו לנו מסיני.
לכל תקופה יש את המהלך המיוחד שלה בעבודת ה' שמתאימה
לאופי המיוחד של הדור וניסיונותיו.
הבה ננסה לטעום מעט
מחכמת האמת הפנימית העומדת ביסוד דרך ה' האמיתית והברורה, ונדליק בה את נשמותינו באור
חדש שיאיר את דרכנו בעתיד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה