הרב זאב קצנלבוגן - נושאים המופיעים בפרשה

נושאים המופיעים בפרשה:

מאת: הרב זאבי קצנלבוגן

·         דיני מלחמה – מחנה המלחמה צריך להיות נקי מכל ענין של עריות וטהור. אדם שנטמא עליו לטבול ורק בערב יוכל לחזור אל המחנה. על הלוחמים להחזיק בכליהם יתדות בהם יוכלו לחפור על מנת לכסות את צרכיהם.

אדם הרואה אשה יפה במלחמה מותר לו לגיירה ולשאת אותה לאשה. אך קודם עליה להתגנות בעיניו בכך שהיא מסירה את שמלת שביה המפוארת, מזניחה את שערה וציפורניה, ורק לאחר שיתן לה לבכות על הפרידה ממשפחתה חודש ימים יוכל לשאתה לאשה. התקוה היא שתהליך זה כבר יוריד לו את כל המוטיבציה לשאת אותה לאשה... בכל מקרה, אם אינו חפץ בסופו של דבר לשאתה עליו לשלחה לביתה ללא כל התעללות מצדו.

·         עריות ופסולי חיתון – הנישואין על פי התורה נעשים בשני שלבים. בשלב הראשון האיש מקדש את האשה בכסף או בחפץ כלשהו השוה כסף. בשלב זה האשה נקראת מאורסת. כלומר היא מיוחדת לו אך עדיין אינה חיה אתו. רק כאשר הוא מכניסה לביתו היא נקראת נשואה. מצבים אלו גורמים דינים שונים.

בשנת הנישואין הראשונה הבעל חייב במיוחד בשמחת אשתו ולכן אינו יוצא למלחמה או כל תפקיד תובעני אחר.

במידה ובני הזוג מעונינים להיפרד התהליך נעשה בקבלת גט בידי האשה. אם בני הזוג רוצים לחזור ולהינשא אין כל מניעה בכך אלא אם כן האשה בינתיים נישאה לאיש אחר והתגרשה או התאלמנה ממנו.

האונס בחורה פנויה עליו לשלם קנס בשווי חמישים שקלים. אם היא מפחדת שלא תוכל להינשא לאחר ולכן היא מעונינת לחיות אתו, הוא חייב לשאתה ואין לו יכולת לגרשה כלל.

אשה נשואה או מאורסת המנהלת יחסים בהסכמה, דין שניהם מוות.

במידה והגבר טוען שאשתו זינתה כמאורסת, בית הדין ממונה על בדיקת הנושא. והיה אם טענתו נמצאת אמיתית דין האשה מוות. אם טענתו נמצאת שקרית הוא מתחייב בקנס של מאה שקלים ובנוסף אם היא מעונינת להמשיך ולחיות עמו אין לו יכולת לגרשה כל ימיו.

ישנם כמה פסולי חיתון המופיעים בפרשה: בן עם אמו החורגת, גבר מסורס, ממזר, עמוני ומואבי עם נשים יהודיות, מצרים ואדומים (זכרים ונקבות) עד דור שלישי.

זנות – אסור לגבר או לאשה להקדיש את עצמם לזנות. אין לקנות בכסף זנות- קרבנות ודברים למקדש. על מנת למנוע זנות יש לגברים להימנע מללבוש בגדי נשים וכן להיפך.

אשה המחזיקה במבושיו של גבר זר כחלק ממריבה עליה לשלם לו דמי בושתו.

·         משפחה – הבכור תמיד נוטל חלק כפול בירושה. האב לא יכול לשנות ולהתערב לטובת מישהו גם אם הוא אוהב אותו ואת אמו יותר.

ילד העושה מעשים מופקרים קיצוניים, נקרא בן סורר ומורה ועל הוריו להביאו לבית הדין על מנת להורגו.

אדם שמת ללא ילדים על אחיו לדאוג להקים לו זרע. לשם כך האח הגדול נושא את האלמנה לאשה והילד שיוולד יקרא על שם המת. במידה ואין אח המוכן לעשות זאת, חולצת האלמנה את נעלו, יורקת בפניו, ולאחר מכן היא מותרת להינשא לכל אשר תרצה.

·         חברה – דיני שדות: מי ששכח ערימת תבואה בשדה אל לו לחזור ולקחתה, אלא ישאיר אותה לעניים. כמו כן יש להשאיר לעניים את הזיתים שנפלו ואת עוללות הכרם. פועלים בשדה מותר להם לאכול מן הגידולים תוך כדי עבודה אך אסור להם לקחת לביתם. אסור לטעת ביחד גפן ותבואה. וכן אין לחרוש בשור ובחמור יחדיו. בעל חיים החורש בשדה אין למנוע ממנו לאכול מן הגידולים.

שכיר – צריך לשלם את שכרו ביום המלאכה.

מסחר – אבני המשקל של הסוחר צריכות להיות מדויקות. אסור להחזיק בבית אבנים שאינן מדויקות.

גונב נפשות – אדם הגונב את חברו היהודי ועושה בו שמוש חייב מיתה.

הלוואות – אין להלוות בריבית ליהודי אך ניתן לעשות כן לגוי. אם נוטלים משכון בתמורה להלוואה אין להיכנס לבית הלוה על מנת לקחתו. במידה והמשכון נמצא בשמוש של הלוה כגון בגד יש למלוה להחזירו ללוה בשעת השמוש. אין לקחת משכון המשמש לפרנסת הלוה. אין לקחת משכון מאלמנה.

·         משפטים – אסור לעוות דין גם לטובת המסכן. אין להפליל אב בעדות בנו וכן להיפך. כאשר מלקים אדם יש לאמוד את בריאותו ולפי זה לקצוב את כמות המכות ועל זה אין להוסיף. בכל מקרה אין להוסיף על 39 מכות. אדם שמת בסקילה יש לתלותו על העץ לאחר מכן, אך אין להשאיר את נבלתו על העץ לאחר שקיעת החמה.

·         עזרה לזולת – השבת אבידה, עזרה לחמור הרובץ תחת משאו, אין להסגיר עבד שברח אל אדוניו.

·         מצוות נוספות – אין לעשות בגד מצמר ופשתן יחד. בגד שיש לו ארבע כנפות יש להטיל ציצית. יש לעשות מעקה לגג על מנת למנוע סכנה. שלוח הקן. יש להיזהר בלשון הרע ולזכור את דברי מרים ועונש הצרעת שנענשה בו.

·         זכירת מעשה עמלק – עמלק ניצל את חולשתם הרוחנית של ישראל ויצא להילחם בהם על מנת להוריד אותם יותר במעלתם הרוחנית. לדבר זה אין מחילה. מיד כאשר יתישבו עם ישראל בארץ ויתפנו לכך, עליהם לצאת למלחמה עם עמלק ולמחות את שמם.