יעקב שאפנס
תחילת זמן חורף תשנ"ו. שיעור א' ישיבה קטנה.
ההלם הראשוני שאחז את אותו בחור צעיר בזמן אלול כבר עבר לו, והנה הוא
נכנס לתלם הישיבתי. שיחת המוסר שפתחה את הזמן מפי ראש הישיבה עברה ליד אזנו בחטף
עת שחטפה אותו שינה שמטרתה השלמה מהטיול של בין הזמנים. שינה זו הייתה הפתיח העגום
לכל אותה שנה... חורף ארוך ללא משמעות שאחריה רדפה אותו קיץ לא פחות ישנוני. הוא
אף פעם לא אהב את שגרת החורף הארוכה נטולת החופשות...
תחילת זמן חורף תשנ"ח. שיעור א' ישיבה גדולה.
אמנם השינוי והמעבר של תחילת זמן אלול כבר חלף לו, ואפילו ההתעוררות
בתפילות הישיבתיות שהוא חווה לראשונה בימים נוראים כבר נמוגה והתנדפה. הסיטואציה
המוכרת לו מהישיבה הקטנה מנסה לחזור על עצמה. העיניים נוטות להיעצם. קולות הוויכוח
שעלו בשיעור כללי הטרידו את מנוחתו והוא נשמט מביהמ"ד לחדרו בפנימייה. משהו
בתחילת הזמן מכבה אותו ומוציא ממנו כל רצון להתאמץ. הוא לא אוהב את הישיבה, את
המשגיח ובעיקר את השגרה. השגרה הישיבתית חסרת האתגרים והשאלות.
תחילת זמן חורף תשס"ב. דרך ה'.
יושבים עם חברים בביהמ"ד הנקי. יש לו תחושה אחרת. זה יהיה שונה.
נמאס לו להסתובב סתם, נמאס לו שלא מפריע לו כלום ובעיקר נמאס לו שאין לו שום
שאלות. הפעם הוא אומר, אשבור את קללת תחילת הזמן, ואשתתף בצורה פעילה בשיעור
פתיחה. לאחר שעתיים, 2 פחיות קולה וקערת טשולנט, הרב מסכם ואומר בע"ה יהיה
בסדר. שחרית בשעה 8:45 ושיעור פתיחה בשעה 12:00. הוא לא ישן, הוא לא נרדם, אבל הוא
שם לב שגם ליבו ער ודופק. משהו התעורר לו בפנים.
תחילת זמן חורף תשס"ו. דרך ה' (עדיין...)
שוב פעם, ליתר דיוק בפעם החמישית הזמן מתחיל. הוא מתחיל במצב ערות.
ערות שכלית ועכשיו גם רגשית. הגיע הזמן להתחתן. הכל התבשל והוא מוכן, הכל הסתדר
בפנים והקללה ששמה תחילת הזמן הפכה מבורכת. הוא מבין שתחילת זמן היא הזדמנות נדירה
לתובנות וקבלת החלטות. החשובה מכולם היא אותה החלטה שקיבל מספר שבועות לאחר תחילת
הזמן למזל"ט.
תחילת זמן חורף תשע"ג. דרך ה' (לתמיד)
הבית נקי, הצעצועים נאספו ושני הקטנים ישנים, נחים לקראת יום חדש. הוא
יושב בביהמ"ד בישיבה. משהו קורא לו להריץ את כל ההתחלות זמן עד עכשיו. את כל
התהפוכות וההתייצבות. הסיפוק הוא עצום ומתגמל. כן הנה מתחילים שוב וברקע נשמע קולו
של הרב "שיעור פתיחה מחר בשעה 12:00..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה