ראש הישיבה שליט"א - פרשת נח תשע"ג

האלוקים עשה את האדם ישר

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

מהותו ועניינו של ספר 'בראשית', הוא כשמו. ראשית סיפורו של העולם מתחילתו, סיפור התהוותו של העולם הישן, וראשית סיפורו של העולם האידיאלי, החדש והמתוקן. זהו ספר הבראשית שמספר את סיפורם של בכירי האנושות ובראשם האבות הקדושים, שהכירו את האלוקים, עמדו על משמעות החיים, ובנו לעצמם צורת חיים מתוקנת שעל פיה נכון לחיות.

נח, שהיה מבחר המין האנושי של "העולם הישן", נבחר מכל האנושות להתחיל דרכו ואיתו עולם חדש ומתוקן יותר. הסיבה לכך מתוארת בתורה – "ונח מצא חן בעיני ה'", בגלל שהיה "איש צדיק תמים בדורותיו ואת האלוקים התהלך נח".

הבה ונבין מהי הסיבה שבגללה מצא נח חן בעיני ה', ומהו בעצם אותו חן נפלא כל כך, שרק בגללו נבחר נח להציל את העולם.

מי מצא את החן?

אם נתבונן יותר ונדייק בפסוק זה, נבין, שלא אלוקים מצא את החן אצל נח, אלא נח הוא שמצא את החן בעיני ה', דהיינו שנח עבד להשיג ולמצוא את החן של ה' שבגללו הוא נבחר, ועלינו ללמוד מהי המטרה ששם לעצמו נח למצוא?

כשאנו לומדים על מצבו העגום של העולם הישן, אנו רואים "כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום".

בואו ונבין, כיצד הופך האדם הטוב, יציר כפיו ובנו של אלוקים, "האדם השלם", ליצור שחושב רק רע כל היום, עד שמעיד הקב"ה על העולם ואומר "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"? מהי אותה נקודה שורשית רעה, שבגללה הופכת כל האנושות למושחתת?

את הסיבה לכך, אנו מוצאים בדברי הקב"ה לנח "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם".

באופן פשוט, החמס הוא הגזל, וכך באמת לימדו אותנו חז"ל שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל. אך בעומק הדבר המביא את האדם לחמס, עומדת נקודה יסודית ושורשית, שהיא אם כל חטאת, והיא היא זו שגורמת לחמס ומביאה להשחתת העולם.

הבה נציב לרגע שאלת תם ונשאל את עצמנו שאלה, שנכונה כמעט על כל מקרי החטא שמצאנו בספר בראשית. מדוע באמת נידון העולם לכליה, הרי בשלב זה של העולם, לא חוותה האנושות גילוי אלוקי דוגמת מעמד הר סיני, שבו התגלה האלוקים וציוה על הדרך הנכונה שבה ראוי ללכת, ואם כן, מדוע שיתחייבו בני האדם וייענשו על מעשיהם הרעים?

שכל ישר - ואלוקי

אלא שהדבר פשוט וברור. כיוון שהאלוקים ברא את האדם, "האלוקים עשה את האדם ישר" (קהלת ז, כט), והוא ברא אותו באופן שהאדם הבריא בנפשו, הוא בעצמו, אם ירצה בכך, יגלה בעזרת השכל הישר שיש לו, את הדרך הנכונה שבה עליו לצעוד, ואת הדרכים השליליות שמהן הוא צריך להתרחק.

את אותו "שכל ישר" שיכול להנחות את האדם לבחור בטוב, יכול האדם למצוא רק אם הוא יחשוב על האלוקים, ו"יכניס" את האלוקים לחייו.

יכולים בני האדם להגיע למסקנות שונות ואף להתווכח ולהילחם מהו "השכל הישר", ואת מה "ההיגיון הבריא" מחייב, אך אם יחשוב האדם עם עצמו, ביושר ובכנות, מה אלוקים הטוב והמטיב רוצה, ומהו "השכל הישר" שאיתו יסכים האלוקים, הוא ישיג וימצא אורח חיים מתוקן מלא חן בעיני ה'.

משום כך, למרות שלא נצטוותה האנושות במפורש כיצד לחיות בצורה הראויה, היא נדרשה לחיות חיים של מצפון וישרות פנימית שנבנית על פי שכל ישר.

כל חיים אחרים, חיים שאינם הולכים על פי הטבע הישר, האלוקי, שטבע בנו הבורא, הם חיי שקר שמובילים להשחתת עולם ול"יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום". האדם מתעלם מן האמת שבתוכו, הוא מפסיק להתנהג ביושר, וממילא מחשבות ליבו "רק רע כל היום".

כשאנו מדברים על ישרות פנימית, אין כוונתנו רק שלא לשקר או לגנוב, אלא כוונתנו לחיי יושר אמיתיים, שמבקש האדם לעצמו, על ידי כך שיחיה חיים שיש להם מוסר ומצפון פנימי, חיים מתאימים ונכונים לאורו של אותו מצפון אלוקי הטבוע בנשמתנו, ומנחה אותנו בקול שקט ורגוע למצוא את החיים הנכונים שלנו בעולם.

נמצאנו אומרים, שחיי האדם עצמו, הם בעצם ציווי של אלוקים לחיות חיי ישרות מתוקנים, כי אחרת, ללא חיי יושר, יושר שמעמיד כל יצור על מקומו הטבעי והראוי לו, אין סיבה לברוא ולהשאיר את האדם ואת העולם על מקומו.

הדרך הטבעית והישרה

ראו מה לימד אותנו רבנו האבן עזרא בשם הקדמונים: "כי טעם השחית כל בשר את דרכו, שכל חי לא שמר דרך תולדתו, ועיוות הנתיב הנטוע הידוע, נכון הוא" (ו, יא).

אנו למדים מדבריו על אותה דרך טבעית וישרה, שנטועה ביסוד נפשו של האדם, דרך שאותה עליו לגלות, דרך טובה שמתאימה ונכונה לאופיו המיוחד של האדם, שאותה עליו לשמור.

שימו לב למה שסיפרו חז"ל על דור המבול: "וכך היו אנשי דור המבול עושין, אחד מהן היה מוציא סל מלא פירות לשוק, זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה פחות משוה פרוטה, עד שאינו יכול להוציא מהן בדין" (מדרש רבה).

איזו השחתה! נכון, אין כאן גזל גמור, זה פחות משוה פרוטה, ואי אפשר לחייב את הנוטל בבית דין, אבל זה לא ישר, וכשאין ישרות, יש שקר שבגללו נשחת העולם לגמרי.

לא לחינם קוראים חז"ל לספר בראשית "ספר הישר" (מסכת עבודה זרה, כ"ה ע"א) על שם האבות הקדושים שהיו ישרים, מפני שכל הספר מלמד אותנו על "הישרים בליבותם", שעשו את "הישר והטוב", ומצאו "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם".

דרך החן

את אותה ישרות נכספת מצא נח, כש"התהלך עם האלוקים" בישרות, והכניס את האלוקים לתוך חייו. עולם חדש יכול להיבנות רק על ידי איש האמת שחי חיי יושר פנימיים ומוסריים, מוסר שנקבע על פי יושר אלוקי, המתגלה לאחר שהאדם "הולך" ומחפש את האלוקים, מוצא אותו בליבו פנימה, ומוצא את "דרך החן" ללכת בה.

ה"חן" היא נקודת היופי הפנימית, שבגללה אוהבים אנשים זה את זה, ונושאים חן איש בעיני רעהו. "דרך החן" שאנו עסוקים בה, היא אותה נקודת יושר פנימית שמנהיגה את האדם על פי השכל הישר, ועם אותה "נקודת חן" שהלך איתה נח, הוא השיג ומצא חן בעיני ה', ואיתה הוא הציל את העולם.

"ללכת" עם האלוקים, פירושו של דבר, למצוא אלוקים בחיי המעשה הטבעיים שלנו, מציאה של דרך החן, שהיא הדרך הטובה, המתאימה לנו, הדרך הישרה והטבעית, שאותה טבע הקב"ה בלב כולנו.

אם נשכיל למצוא אותה, נמצא גם אנו חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.