הגאוותן (פרק ב)
הלל עזרא
כאשר סיים עו"ד כתריאל לקרוא את המכתב, העולם
קפא על שמריו. זר אשר היה נקלע למשרד באותו רגע, היה ללא ספק מוצא הקבלה נהדרת בין
עורך הדין המכובד שישב כרגע מאובן על הכיסא, לבין אשת לוט, שעה שהפכה לנציב מלח...
לאחר ההלם הראשוני וקריאת המכתב בפעם השלישית הוא הרגיש איך האדרנלין זורם בעורקיו
בפראות. לו הייתה לו האפשרות הוא היה מסתלסל באוויר לראווה ומזדחל על הרצפה
בשמיניות כנחש. לרוע המזל, הקונסטרוקציה הבטנית הסבוכה שלו לא תעמוד בעומס ועלולה
לקרוס תחתיה כליל...
שיחת הטלפון הראשונה הייתה לצהובון, ענק התפוצה
ורב הברברת, "הפוטש": "שלום, כאן עו"ד נשיא, מבקש לקבל במיידי
את העורך הראשי מר ששון שיקופיצקי!" ....."מה את אומרת?!" (העורק
המצחי התחיל להאדים) ....."מי אני?!?!?!?" (סגול ארגמן) ....."את
רוצה להגיד לי שמעולם לא שמעת את השם עורך דין הרב דוקטור כתריאל נשיא????"
(על סף פיצוץ) מה תעשי, גבירתי הנכבדה, כאשר תשבי עם חבר ידידייך הפרימיטיביים
ויספרו כבדרך אגב על מעלליו של מלך המשפט הישראלי לשנת 2012?! האא?! תסבירי לי איך
במדינת חוק כמדינת ישראל מסתובבים בורים ועמי ארצות כמוך ולא מתביישים להראות את
חוטמם מחוץ לכותלי ביתם העלוב?!" (ויעל עשן באפו) ....."את אומרת שזה לא
מעניין אותך? אין שום בעיה את עוד תשמעי מהבוס שלך!!!"
טריקה.
כשוך הסערה, ולאחר שתי כוסות וויסקי שציננו את
רוחו הסוערת של השור הזועם, השיחה הבאה הייתה לרעייתו: "שושנה, אני מקווה שאת
באזור הכורסה ושיש שם גם כד מים גדול עם קוביות קרח. את לא מאמינה לבשורה שאת
עומדת לשמוע מבעלך הנכבד. הסכיתי ושמעי: הציעו לי!!! להיות!!! אני מקווה שהגעת כבר
לספה, שושנה, "מלך המשפט לשנת 2012"!!!!
היית מאמינה?!
חסר לך שלא!...
ולאחר שנרגעת, אנו חייבים לדון בשאלה המכרעת, את
מי אנחנו הולכים להביא איתנו אל האירוע הנכבד. את מבינה שאין לי חשק להגיע לטקס,
מוקף בעדר פרימיטיביים, תוצר נישואיה של אחותך האידיוטית לחלפון הדלפון, צפוף
הפיגמנטים... אני לא מוכן בשום פנים ואופן להנציח את המופע רב הרושם הזה כאשר זלמן
פופורוביץ' הפוזל יעשה לי "עיניים" מאחורה... שערי בנפשך איך תיראה
תמונת השער של השבועון המכובד "ז'ורנל פרופשיונל" כאשר לצד דמותי
הנוצצת, יתנוסס לראווה כובעו מקושט הנוצה של אחיו רפה השכל של אבא שלך עם החיוך
העקום המפורסם שלו... אנחנו הולכים להביא את שמנה וסלתה של קהילת האינטלקטואלים
העולמית. בעיקר את "סלתה..." אני מתכונן לצלצל עוד הערב ללשכתו של הנגיד
האמריקאי, הלא הוא אחי המהולל, יהלום נשיא, אנחנו הולכים להזמין את אחותך, מהנדסת
הטילים המחוננת. את השר לענייני מהשמו, דניאל קלדרון. וכמובן לבל נשכח את ידידי
איש הרוח הנכבד, עורכו הראשי של המגזין המתמטי המפורסם, ולריו פלורנטיני, ועוד היד
נטויה. הכיני את הדף והעט, שושנה, אנחנו לא הולכים לישון הלילה. נתראה בערב".
בשבועות הבאים משפחת נשיא עלתה על גלגלים. שושנה
והילדים נשלחו בליווי מעצב האופנה הצרפתי, אלוש ז'רמן, לגולת האופנה העולמית
במילאנו, על מנת להלביש את משפחת המלוכה כיאה למעמד. איש יחסי ציבור ממולח נשכר
מבעוד מועד להזכיר לכל המדינה את מי הם הולכים לראות באירוע המשפטי הנכבד (ובעיקר
את מי לא...). צלמי פפארצי חצופי פנים קיבלו דיווחים שוטפים בנוגע למסלול התהלוכה
הנשיאותית ואודות פמליית הסלבס אשר עתידה להתלוות אליה. וכמובן, לשכתו המהודרת של
העורך דין הפכה בהינף שרביטו של מעצב האירועים הספרדי, אוגוסטינו סינטרה, לארמון
מלכים.
בהגיע היום המיועד, בשעה שמונה בערב בדיוק, יצאה
פמלייתו הטקסית של העורך דין מלשכתו, מלווה בכל קרוביו וידידיו שהגיעו במיוחד
לאירוע מכל קצוות תבל. הקבוצה נעצרה מחוץ לבניין לסדרת צילומים קצרה ונבלעה לאחר
כמה רגעים בשיירת רכבי השרד שהמתינו להם לאורך הרחוב. בעודו בנסיעה קיבל
העו"ד דיווח על כך שגם "התפרן" מהקצה השני של המסדרון הולך להשתתף
באירוע כאחד המועמדים. אך הוא היה זחוח מידי מכדי להתייחס לכך, "אם ראש
החמוצים מעוניין להגיע לאירוע בידיעה ברורה שהוא הולך להפסיד לי, זאת זכותו האישית
שלו, והעונג הפרטי שלי...".
לאחר מספר דקות הגיעה שיירת הרכבים לאולם הכנסים
בו היה אמור להתקיים הטקס. היה משהו מוזר בחוץ. תכונה רבתי אשר הייתה אמורה להתרחש
שם, נעדרה מהרחבה כליל, והבניין נראה חשוך. הד חוזר מרחבי האולמות ענה בתגובה
לכניסתם של העו"ד וחבר ידידיו שקיבלו בהלם מוחלט את השיממון הקודר שהציף את הלובי. סוף סוף שת אל ליבו העו"ד
הנכבד לקריאותיו הנואשות של המנקה הרוסי מבחוץ. "מה הוא רוצה?!" שאל
ברוגזה את אשתו. "הוא אומר שאסור לו לאפשר לאנשים להיכנס פנימה שלא בשעות
הפעילות". "מה זאת אומרת שלא בשעות הפעילות, יכול להיות שטעינו בתאריך?!"
"לא טעית!" קרא קול מוכר מבחוץ. הוא
הזדרז לצאת החוצה וראה את עו"ד שלום פיקולמן מחכה לו וידיו בכיסי מכנסיו.
"צר לי להודיע לך, אבל כרגע קיבלתי טלפון מהמשרד. המזכירה שלי טוענת שזה היה
מתיחה ושהאירוע מעולם לא היה אמור להתקיים. לי אישית זה לא יותר ממשעשע, לא בזבזתי
על העניין יותר מחמש דקות של נסיעה להגיע לאירוע הווירטואלי הזה. אם כי לדידך...
ספקני אם תמצא דרכים הגיוניות יותר להסביר את זה לעדר האינטלקטים שהבאת לכאן
מחו"ל. היה שלום".
***
האדם הגאה מטפח בכל ימיו ציפיות מכל הסובב אותו.
הוא רואה בכל דבר את הצלחתו ואת הישגיו ואינו נותן לשום תקרית להזדקף לחובתו.
במהלך השנים הדבר הופך לאובססיה כאשר הסביבה, בעיניו, מתגמדת לידו, בעוד ערכו עולה
בעיני עצמו פלאים. זו הסיבה שכאשר הבועה מתפוצצת, והיא תמיד מתפוצצת, הנחיתה
כואבת! מאד כואבת!!! ושלא כמו האדם הפשוט, אין אפשרות לקום שנית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה