כותב אנונימי

אתה חבר אח

אחי! כן כן, אתה ה'חבר'. אל תסתכל אחורה, אני מתכוון אליך. אין כאן אפחד חוץ ממני וממך. תגיד, יש מצב לאיזו מילה? יש לי משהו חשוב לומר לך.

אני לא ניגש אליך ישירות כי אני לא כ“כ יודע איך לעשות את זה. וגם, אני רוצה שתדע שאין לי שום עניין שתבוא אלי אחרי זה, ותטפח לי על השכם ותגיד לי: "וואלה איזה טור", "אהבתי את מה שכתבת" העורך אמר לי שבין כה אומרים את זה לכל מי שכותב. באמת, בוא נחסוך את זה.

המטרה שלי היא הלב שלך, ואני לא רוצה לפספס אותה. תסלח לי שאני קצת מתבלבל, לא כל יום אני כותב טור… תראה, בעיני אתה אחד הבחורים החשובים בישיבה. אתה 'חבר'.

הדעה שלך חשובה לי בכל עניין. כשאני מסתכל עליך, אני אומר: הלוואי שהייתי מסוגל להיות כמוך, אתה משלב המון תכונות וחכמה ואני יודע שאין לי סיכוי להידמות אליך. אבל בכל זאת, לפחות, אולי להיות חבר שלך, אולי אם תהיה חבר שלי אני אוכל ללמוד ממך משהו, וגם, סתם זה יחזק אותי. זה ייתן לי ביטחון שאני שווה משהו.

תראה, אני יודע שזה קצת מוזר לגשת לבנאדם ככה ולומר לו בוא נהיה חברים. חברים רוכשים בדם, בהקרבה, בנתינה, זה לא סתם ככה ’בוא נהיה חברים‘ ’יאללה‘ וזהו, לוחצים ידיים, ושלום על ישראל.

אחי, אתה צריך להבין שחבר קונים! וחז“ל כבר אמרו ”בכסף ממש“. אז איך אתה ככה ניגש ורוצה להיות חבר שלי? אז נכון, לא עברנו חוויות ביחד.

לא היינו ביחד ברגע שבו אמרנו לעצמנו, "די, נמאס לי להתמודד, גדול עלי העולם הזה".

לא היינו שותפים ביחד להרגשה שכל העולם מפנה לך עורף ואומר לך, לך לעזאזל.

לא הייתי איתך כשהמשגיח אמר לך "אתה בחור טוב, אבל המקום הזה לא בשבילך".

לא הייתי בכל הרגעים האלו איתך בשביל לתת לך יד.

אבל יש לך טעות! שנינו אחים לנשק. נלחמים יומיום עם הקשיים. מתמודדים עם פיתויי העולם. למה אתה חושב שזו לא חוויה משותפת? אם רק תיתן לי יד, תראה שגם לך בעצמך יהיה הרבה יותר קל בהרבה דברים. רק תהיה חבר שלי. לא תפסיד מזה.

לא רוצה שתפנק אותי בפחית בארוחת צהריים. בסך הכול רוצה שתגיד לי יפה 'מה שלומך'. כשאתה מכין לעצמך כוס קפה, זה יהיה ממש נחמד אם תשאל אם להכין גם לי. לא חשוב שאני אענה לך ’לא תודה‘ בנימוס מזויף. אבל עצם זה שתציע, זה מחמם לי את הלב.

אם אני אומר משהו לפני כולם, תעשה טובה, אל תראה לכולם בדיוק עכשיו שאתה יותר חכם ממני. אהה רגע עוד דבר חשוב, אם לא אכפת לך גם לחייך מדי פעם זה גם משהו שיעשה לי ממש טוב. בעצם גם לך, אולי אפילו יותר מ-ש-לי, אבל אם לא למענך, תעשה למעני.

אני גם ישמח עם אתה, כ'חבר' תסביר לי מידי פעם מה הרב רוצה ממני, לא תמיד אני מבין אותו.

טוב, נראה לי ביקשתי יותר מדי, אנחנו רק בתחילת החברות…

תודה מראש חבר יקר,

זה שיושב לידך.