שלום,
אני רוצה לשתף אתכם בתובנה שהבנתי לאחרונה.
לא מזמן שמענו על נערה שנרצחה ב'מצעד'.
בעקבות כך נשמעו בתקשורת הרבה דיבורים על אהבת חינם, לקבל את מי ששונה
ממך וכדו'.
ראיתי שאדם חרדי, מוכר בציבור, כתב בפייסבוק שלו על זה שצריכה להיות אהבת
חינם ולכבד את כולם.
כמה ימים אחר כך, הוא התייחס לחרדים במאה שערים ששורפים פחים, זה היה
בזלזול ושנאה.
שאלתי את עצמי, על מי הוא עובד? הפוסט הקודם שלו נטף כולו אהבת חינם וקבלת
האחר ופתאום עכשיו הוא מדבר על ציבור מסויים בזלזול מוחלט. איפה קבלת האחר?
בלי קשר, או אולי אם קשר, התווכחתי עם אדם מאוד קרוב אליי בקשר לרצח
שהיה ב'מצעד'. הוא מאוד "דוס", אבל מאוד. בתחילת הויכוח הוא אפילו העריץ
את הדוקר. הרגשתי שאני מתמלא בזלזול כלפיו. עלתה בי שנאה לכל האנשים מהסגנון הזה. פתאום
קלטתי שאני בדיוק ההוא מהפייסבוק... כשאני נתקל במישהו שהדעות שלו ממש הפוכות משלי
ונשמעות לי לא טוב, אני מזלזל בו.
שני המקרים האלו גרמו לי להבין שהמשימה שלנו באהבת חינם, היא לא להתיפייף
ולקבל את כל הדברים שנראים טוב ומרגישים טוב.
המשימה היא דווקא לאהוב את האלה שנראים לי הכי טועים והכי נחותים
וחיים לידי אם זה שכנים, חברים, משפחה. אלה שלא in.
לקבל ולאהוב גם כשהם הפוכים ממני. להבחין שגם הם, באמת ובתמים רוצים טוב ורוצים
צדק ובדיוק כמוני, הם חושבים שהם צודקים.
אני יכול לחשוב שהם טועים, אבל הם לא שווים פחות ממני. אלוקים לא אוהב
אותי יותר מהם והזכות קיום שלי בעולם לא יותר גדולה משלהם.
לסיום, הנקודה הכי בסיסית וחשובה באהבת חינם זה אנחנו עצמנו... לקבל
ולאהוב בעצמנו גם את החלקים שצורמים לנו, גם את החלקים הפחות יפים ונעימים. להיות
נאמנים לעצמנו ולא לשנוא את עצמנו בגלל רצונות או טבעים לא הכי נחמדים. כי בתוך
הרצונות האלה מסתתר רצון טהור וטוב.
הלוואי שבאמת נסתכל על עצמנו והזולת באהבה וכבוד.
שבת שלום,
שועי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה