הלל עזרא - פרשת ויקהל פקודי תשע"ג

השמש תידום בין עזה לרפיח

הלל עזרא

בשבוע שעבר יצא לי להיפגש באקראי עם ידיד נעורים שלי שלא פגשתי מזה שנים. נקרא לו לצורך העניין אריאל. היה נחמד מאד להיתקל באדם שלא ראיתי את פניו זמן כה רב ולהחליף מידע רלוונטי. הוא התחתן, אני לומד לתואר ראשון, הוא חבק לא מזמן ילדה קטנה, אני עודני מחכה לצלע האבודה שלי וכן על זו הדרך...  לאחר שלב ה"נימוסין" הגענו באופן טבעי לעניין הבוער. ולמה אני מתכוון כשאני אומר נושא בוער?! אז ככה, עוד מימי הישיבה הקטנה, בה למדנו יחד, הוא היה בולט מאד בדעותיו הימניות הקיצוניות. "כהניסט" הייתה הגדרה עדינה לידו, ופייגלין, מבחינתו, נחשב לשמאלן. אדם ימני, לפי דעתו של אריאל, הוא מתנחל עם סנדלים תנכיות וציציות מתבדרות אשר חמוש ברובה סער מסוג קלצ'ניקוב ויורה בערבים. כך בכל אופן הוא היה זכור לי. מהעבר השני של המתרס הייתי אני, בחור ריאליסט, שמבין שעם כל ה"אהבה" המפעפעת בקרבי כלפי בני דודיי מעשני הנרגילות, אין אפשרות ביום אחד להוריד פצצת אטום על עזה ולמחוק אותה מעל פני האדמה.

כל משפט כזה מצידי היה גורם לו לפתוח בנבואות זעם על גורלה המר של האומה שמנהיגיה הרכרוכיים נכנעים לאנשים רפי שכל כמוני שאינם מבינים את הראש הערבי. נאומים בסגנון: "אוי לאומה, אוי לשריה ואוי למוריה..." רק שתבינו, "תן לערבי נבוט בראש ויכבד אותך", זה נחשב בעיניו להבין את הראש המזרחי. הוא קצת פספס בדרך מה עלול לקרות אם נעיז לגעת בקצה בהונותיו היחפות של בדואי שאיבד את המאהל המפואר שלו בעקבות תקיפה ישראלית בגדה. ישר יבואו כל השוודים ושוחרי הצדק ויעשו הקבלות מזעזעות, החל משלגיה ושבעת גמדיה וכלה בנאציזם ואנטי סוציאליזם וכל מיני מילים מפחידות מהארסנל של גולדסטון ושות'. שלא לדבר על כך שלפרטנרים בעזה יש 'נותני חסות' נאמנים אשר רק מחכים לעילה למריבה שתבעיר את הארץ. מה לעשות, ישנם אנשים שבהינתן נושא מסוים הקרוב לליבם, הם מאבדים את האובייקטיביות ולא מסוגלים לראות מטר קדימה.

למרות חילוקי הדעות, היינו חברים טובים אשר נהנים להתנגח בכל הנוגע לנושא הערבי. שלא לומר, שזה מה שהחזיק אותנו יפה כחברים גם לאחר סיום הלימודים בישיבה קטנה. לאחר שלוש שנים של לימוד בצוותא כל אחד הלך לדרכו. מידי פעם, בעיקר בתקופת 'בין-הזמנים', אנו נפגשים, סתם כך, לשיחת רעים אשר גולשת מהר מאד לוויכוח קטלני. כמובן שגם במפגש האמור השיחה הידרדרה מהר מאד לנושא הבחירות שנערכו לאחרונה כשתוך כמה דקות הנושא גלש לענייני ימין ושמאל. אריאל סיפר לי על שיר שהושמע יום אחד ברדיו (כמובן במסגרת נסיעה תמימה באוטובוס...). מדובר היה בשיר בביצוע להקת חיל התותחנים שכותרתו היא "פרחים בקנה". השיר מדבר על כמיהה לימי שקט רגועים יותר מימי קרב הדמים הניטש בארץ מזה שישה עשורים. השיר מתאר איך "מתוך האש ייתם הקרב האחרון ובוקר נהדר מן הבקעה להר אז יעלה בזמר ורון"...  המשורר גם מיטיב להמחיש ימי רוגע בהם בסיס קרבי הופך למוזיאון וקני התותחים מעוטרים בפרחים. ממש אידיליה אוטופית.

אריאל הביע בפני את תמיהתו על כך שלהקה צבאית מטיפה לשלום. אתם מבינים: "מטיפה לשלום". חייזר מגלקסיה אחרת שהיה נקלע למקום היה בוודאי אורז את קרניו המעוטרות בעיניים וטס חזרה לכוכב הלכת שלו. מה, אם אנחנו לא מאמינים בשלום עם הערבים זה אומר שאנחנו להוטים להלחם בהם?! האם מלחמה זה האידיאל והערבים זה השותף האינטגרלי לטנגו הרצחני הזה?! האם יש מישהו שנהנה מכך שנשים וילדים מבני עמנו נהרגים על לא עוול בכפם כחלק מספיחי מרחץ הדמים שמתחולל בארץ?! למה שלום נהפך להיות דגלם של אלה המשתייכים לגזרה השמאלית של המפה ולא לכל אדם נורמאלי החי בארץ הזאת?

אני בהחלט אוחז בדעה שחיות הטרף החולקים איתנו את רצועת האדמה הצרה הזו הקרויה ארץ ישראל אינם מעוניינים בשלום אלא במלחמה. על זה הם חיים מכח הנבואה שנתנה להם מפיו של הסבא רבא שלהם, "והוא יהיה פרא אדם". אבל אין זה אומר שאנו בעד מלחמה ומתנגדים לשלום. שלום אינה מילה גסה! נ-ק-ו-ד-ה!

שלום הוא לא רק מושג פוליטי-מדיני. השלום הוא אורח חיים המתבטא בעיקר ביחסים בין בני אדם. יש כאלו שמביטים על החיים, ובפרט על חיי חברה, כעל זירת מלחמה, כעל מאבק תמידי המתנהל בין בני האדם, כאשר המעמד שלי יירכש רק על ידי הפחתת ערכו של הזולת. אך יש אפשרות גם להביט על החיים במבט של שלום, של הרמוניה חברתית שבה כל אחד מנסה להבין את חברו, לראות בו את הטוב, והמעמד החברתי נרכש דווקא על ידי התחשבות ונתינת ערך ומקום לאחר ולשונה. זהו בעצם פשרו של מאמר חז"ל "איזהו מכובד המכבד את הבריות". הדרך לחיי חברה תקינים ומהנים עוברת במסלול השלום, במסלול שבו כל אחד מכבד את הבריות ומחפש למצוא בהם את הטוב.

רבותי, אני מצהיר חגיגית: אני בעד שלום ומחכה לשלום, ואם ישנו אדם שיקרא לי שמאלני עקב כך, גאה אני להיקרא בשם הזה. ולו בשל העובדה שאני קרוי על שמו של אדם שהרביץ בתלמידיו כל חייו "הוו מתלמידיו של אהרון"...