בדרך ההלכה –הרב חסידים שליט"א

שאלה:

שלום כבוד הרב,

בעקבות שיעור ששמעתי על כך שיש עניין להתחזק בשמירת ההלכה באלול אפילו יותר מבשאר ימות השנה כגון פת עכו"ם גם למי שלא מקפיד על כך בשאר השנה רציתי לשאול באיזה נושא הרב ממליץ לבחורים בישיבה שלנו להתחזק באלול?

תשובה:

בחודש אלול ובעשי"ת תשתדל מאד שלא תעבור את זמן ק"ש וזמן תפילה.

כדאי מאד לברך ברכת המזון מתוך סידור או ברכון. ולהיזהר יותר לברך את שאר ברכות הנהנין בכוונה.

להקפיד יותר על כשרות המאכלים

ובמיוחד לא נשכח את המצוות שבין אדם לחבירו. ניזהר מאד מפגיעה בחברים, מדיבורי לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים אסורים.

שבת שלום.

לשאלות:054-8422777

ידע, הוא כח? (בחור החפץ בעילום שמו)

1.קיימת אקסיומה ידועה שאומרת שידע הוא כח.

השאלה היא אם גם היום בעידן גוגל והסמארטפונים עדיין ידע הוא כח? הרי כל אידיוט עם גלקסי (אפילו 3) יכול למצוא כמעט כל ידע שהוא רוצה ברשת. האם עדיין יהיה יתרון לידען?

בסופו של דבר ידע נותן לי יכולת וגם ליכולת יש את האופציה לתת לי ידע (אם בהתנסות או פשוט בניצול היכולת על מאגרי הידע) אז איפה ההבדל בין האנשים חכמים ו/או מוצלחים לבין אלו שלא?

ועוד יותר, מה ההבדל בין שני אנשים שכמות הידע שלהם היא מרשימה ביותר ביחס לאוכלוסיה הכללית, לצורך העניין אלברט איינשטיין ונילס בוהר (פיזיקאי ידוע מזמנו של איינשטיין) הרי מבחינת הידע הם דומים במהותם וגם מבחינת ההשקעה הם מאד דומים וכל אחד מהם השקיע בידע ומחקר את מירב יכולותיו.

ההבדל יהיה-דבר ראשון- ביכולת הניתוח שלהם. המהיר והמדויק מביניהם יהיה המוצלח יותר.

וההבדל הנוסף יהיה בכח הדמיון והיצירתיות. אדם שמסוגל לחשוב 'מחוץ לקופסא' והחשיבה שלו רחבה יותר יוכל להשתמש בכך כש"יתקע".

אנשים מצליחים הם אנשים שמשקיעים, מלקולם גלדוול כותב בספרו "מצוינים" על חוק ה10,000. החוק אומר שמי שמשקיע בתחום שבו יבחר מעל 10,000 שעות אימון יהיה יותר טוב ממי שהשקיע פחות, זה פשוט ככה.

לגבי אנשים מצליחים קיים גם חוק ההזדמנות- המוצלחים יותר פשוט ניצלו הזדמנות שהיתה להם ומשם טיפסו להצלחה.

המשותף לשני הכללים הוא דמיון מפותח, הוא יעזור לכם למצוא את הפתרון למשוואה מתמטית מסובכת, לבעל עסק להחלץ מצרה עסקית, לסוחר להיפטר ממוצר שניתקע איתו וללהקה למצוא את המגע המוזיקלי הייחודי שיוביל אותה אל ראש מצעד הלהיטים.

דמיון ניתן לפיתוח. זה אמנם דורש פתיחות מסוימת (מה שנקרא "ראש פתוח") אבל זה אפשרי.

דמיון מפותח יכול לפעמים אפילו לפצות על הזדמנויות ואפילו על השקעה.

דמיון הוא היכולת לשמור על "ראש פתוח" והיכולת לנצל את כל המשאבים העומדים לרשותך בכדי לכבוש מטרות.

אחד הכלים החשובים ביותר בארגז הכלים האנושי.

2.הבלתי משתנה הוא ההגיון. אדם שנולד ללא יכולת חשיבה בסיסית והגיונית יהיה קשה מאד ללמד אותו. לימוד כזה יהיה דומה יותר לתכנות של רובוט כיוון שהאדם יפעל לפי תבניות ולא לפי ניתוח שכלי מורכב יותר.

מסקנה:

השכל הוא לא התחום המרכזי שבו צריך להשקיע את המשאבים והכוחות אלא דווקא בניצול מירבי של המשאבים שיש לך.

תשקיע, שים לב להזדמנויות בדרך ונצל אותן, ובעיקר אל תיתן לאנשים ולמכשולים להגביל את הדמיון והחשיבה העצמית שלך. אם תלך בדרך זו תצליח להשיג את המטרות שלך.

וכמו שאמר פעם אדם חכם: "הדבר היחיד שעומד בינך לבין המטרה שהצבת לעצמך זה הסיפור המטופש שאתה משנן כל הזמן- שאתה לא מסוגל".

י-ה שמע אביוניך - ש. זיידמן

קָהּ, שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ,

מְפַצְּחִים בִּקְצָווֹת גַּנֶּיךָ,

בּוֹעֲטֵי בְּכַדּוּר, זַמָּרֵי חוּצוֹת,

מַדְעָנֵי עַכְבָּרִים, מְשַׁוְּקֵי קְצִיצוֹת.

יַהֲדוּתָם לָהֶם בְּגֶדֶר חִידָה,

בֵּין תֹּהוּ לִשְׁמָמָה חַיּוּתָם נְדוּדָה.

קָהּ, שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ,

שׁוֹקְדֵי סְבָרוֹתֶיךָ וְהֶגְיוֹנֶיךָ,

הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמָר, וְנַפְשָׁם בְּהוּלָה

מָמוֹנָם נִגְמַר, חֲרֵדֵי גְּאֻלָּה,

יִצְרָם בָּם נִלְחָם, מְשַׁוְּעֵי הַקְּדֻשָּׁה,

וְהַחֹמֶר מוֹשְׁכָם בִּדְבִיקָתוֹ הָעִקְּשָה.

קָהּ, שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ,

הַאֲזֵן לַחֲרִיקוֹת בָּנֶיךָ,

הָאֱמֶת נֶעְדְּרָה, וְחָשׁוּךְ וְכָבֵד,

בָּעֲלָטָה הַכּוֹלֶלֶת לִבָּם אָבֵד,

וְיֵשׁוּתָם מִתְפַּתֶּלֶת, בִּינָתָם נִסְתְּרָה,

עֲנִיֵּי דַּעַת נַפְשָׁם שְׁבוּרָה.

קָהּ שְׁמַע, אֶבְיוֹנֶיךָ,

הָאֵר אֲלֵיהֶם פָּנֶיךָ.

הָסֵר מֵהֶם מַכְאוֹב, הָפֵג מֵהֶם עֲנָנָה,

הַעֲשֵׁר נִשְׁמָתָם בְּזוֹ הַשָּׁנָה.

טור פרידה- החתן עזרא הררי

נדמה לי שבדיוק בתאריך החתונה שלי לפני שנתיים נכנסתי לישיבה וגם אם לא בדיוק אז כמה ימים יותר או פחות . אין ספק שאלו היו השנתיים הכי מועילות בחיי . התקדמתי המון בפן האישי. את התורה ויראת שמים שאין ספק שהישיבה סיפקה ומספקת כלים לקנות אותם אני מרגיש שיהיה קצת נדוש לתאר... בישיבה שלנו כמעט בכל שעה פנויה ביום תמצא קבוצה קטנה של בחורים שמשוחחים שיח על רמה , דברי הגות ומחשבה , הבנה ותובנות על החיים ומשמעותם . שיח ברמה כזאת לא היה לי באף מקום ואין ספק שזה פתח לי אופקים ופיתח לי את השכל .תמיד כיף לבוא למקום כזה שמכבדים כל אחד גם אם הוא שונה. ואין לי ספק שיהיה לי תמיד כיף לחזור לכאן לבקר ופינה חמה בלב לישיבה ולחברים לחיים שרכשתי כאן.                                                                                                                             

אני מאחל לכולם שימצאו אושר בחיים ושיהיו תמיד מסופקים ממה שהם עושים .

אשמח לראות את כולם משתתפים בשמחתי ביום ראשון הקרוב ט"ו אלול באולמי מונדיאל החופה תהיה ב 7:30.

אני מחכה לכולם!

מורינו ראש הישיבה

"חדש ימינו כקדם" – חלק א'

אנו מוצאים תפילה נפלאה שמבקשת לשוב בחזרה אל מקום קדום ונכסף, תפילה עליה אנו חוזרים פעמים רבות ב"אלול" בשעת הסליחות: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".

כיון שתפילה זו נישאת ברגש בפי כל, ואפילו מפיהם של אלו שמעולם לא היו להם "ימי קדם" מושלמים, הבה ונבהיר לעצמנו - לאלו "ימים כקדם" אנו מבקשים לחזור?

מה עניינם של אותם ימי קדם, אשר זיכרונם כה מעורר אצלנו געגוע ותפילה ואנו מבקשים אותם בכיסופים ובערגה.

זמן אלול

מתחילת חודש אלול מתחילים ארבעים ימי ההכנה שתיקנו לנו גדולי הדורות להתכונן בהם לפני בוא יום ה' הגדול – יום הכיפורים.

אלו ימי רצון מיוחדים: "כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לנו לקבל תשובתו באהבה. (לשון המשנה ברורה – סימן תקפ"א, א').

הבה נתבונן, מהי כוונת הדברים "שהתשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו", הרי התשובה היא פעולת שיבה של האדם אל בוראו, ואם האדם יעשה תשובה כראוי ה' יקבל אותה ,ומהי כוונת הדברים שקבלת התשובה באה לידי ביטוי בכך ש "ליבו קרוב אל דודו"?

את התשובה לכך אנו מוצאים במזמור "לדוד ה' אורי וישעי", שאנו אומרים בתקופה זו.

כך משורר מלכנו דוד ע"ה: "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש".

משמעות הפסוק היא, שדוד המלך פונה לה' ואומר לו: רבש"ע, אני מרגיש בתוך הלב שלי קול פנימי שקורא לי בשליחותך - רבש"ע - לבקש את פניך ולהתקרב אליך.

לכן רבש"ע, לאור קולות אלו, אני שומע בקול שליחות הלב ששלחת אלי, ומבצע את הנדרש ממני ואת פניך ה' אני מבקש! (על פי רש"י במקום).

דוד המלך ע"ה מלמד אותנו דבר מדהים:

הקב"ה לא מדבר אלינו "מבחוץ".

הקב"ה מדבר אלינו מתוך הלב שלנו וקורא לנו מתוכו להתקרב אליו.

בימים אלו, של 'אלול', ליבו של כל יהודי 'קרוב אל דודו' והוא משמיע קולות חזקים יותר מקולות הלב של כל השנה.

קולות פנימיים אלו מבקשים מהאדם לחפש את קרבת האלוקים בתוך ליבו פנימה ובכך הם מביאים את האדם לשוב אל ה'.

זמן התבוננות

קיימת דרך יעילה לשמוע את קולות הלב המיוחדים של ימים אלו.

אם יזכה האדם ליצור לעצמו באופן קבוע ורצוף כמה 'רגעי שקט' יומיים, בהם הוא יוכל לשמוע את מנגינת הלב האישית שלו, הוא יצליח לשמוע בבהירות את הלב הקורא בשליחות האלוקים לחזור ולהתקרב.

על האדם יכולות לעבור תקופות מאוד ארוכות בלי שהוא פוגש את עצמו.

ישנם גם רבים מאתנו שפוחדים לפגוש את עצמם לבד, ולכן הם בורחים מעצמם כל הזמן...

כדאי לקבוע לעצמנו בכול יום זמן קצר או ארוך של 'זמן – התבוננות' שבו נפגוש את ה"אני" האמתי שלנו, ונתבונן בשקט נפשי ובאומץ בשאלת היסוד אודות חובת האדם בעולמו.

ב"זמן מחשבה" זה, שבו נהיה מנותקים מכל הפרעה חיצונית (כגון חברה רועשת, פלאפון דלוק וכדומה) נוכל לחשוב בשקט על הדרך המתאימה לנו לממש בפועל את קריאת הלב לבקש פני אלוקים.

מפגש זה של האדם עם עצמו הוא מרתק ביותר , והוא המפתח הגדול לפגישה מחודשת עם הקב"ה הנמצא בתוך הלב.

בזמני איכות אלו נוכל גם לשאת תפילה פרטית בשפה האישית שלנו, שנזכה להארה גדולה שתמלא את ליבנו, הארה רוחנית שתראה לנו את הדרך הנכונה עבורנו לשוב ולמלא כראוי את תפקידנו בעולם.

"גוף ונשמה"

עלינו לדעת, שהאלוקים אותו אנו מבקשים להרגיש נמצא בתוכנו ממש - בתוך ליבנו, וממילא 'החיפושים אחריו' והביקוש שלנו אותו צריכים להיערך בתוך ליבנו.

להבנת העניין בבהירות, עלינו להתבונן במשהו מאוד יסודי במבנה האישיות שלנו.

האדם מורכב משני חלקים מרכזיים: גוף ונשמה.

את הגוף שלנו, אנו מכירים היטב ומרגישים בכל רגע של חיים.

אך מהי בדיוק הנשמה?

בכל בוקר, מכריז יהודי ואומר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא".

האם אנו יודעים להגדיר בבירור מהי אותה 'נשמה' שניתנה בנו, ממה היא מורכבת, כיצד ניתן לזהות אותה ומה הם הדרכים 'להתחבר' אליה?

מדברי רבותינו ז"ל אנו לומדים שהנשמה היא מציאות רוחנית אלוקית, חלק אלו-ה ממעל שאותה הכניס האלוקים בתוך גופי בני האדם כפי הנאמר בבריאת האדם (בראשית ב, ז): "וייפח באפיו נשמת חיים".

לאותו חלק הקרוי 'נשמה' נועדו שתי מטרות:

א. הנשמה נותנת תנועה וחיות לפעילותו של הגוף.

ב. הנשמה מאפשרת לגוף החומרי יכולת להתחבר עם אלוקים, בעודנו חי כאן בעולם הזה הגשמי.

ניתן להגדיר את הנשמה כאבר החישה הרוחני-אלוקי.

באמצעות החלק הנשמתי שבתוכנו אנו מסוגלים לקלוט ובעיקר להרגיש את האור האלוקי שמושפע מלמעלה על האדם, ורק דרך החלק הנשמתי הזה אנו מסוגלים 'לתקשר' ולקיים קשר רגשי עם בורא עולם. (הרחבת דברים בעניין תרכובת הגוף והנשמה נמצאת בספר דרך ה' לרמח"ל ח"א פ"ד וח"ג פ"א-פ"ב).

צריכה להיות לנו מודעות שבכל אחד בתוך תוכו נמצא וחבוי חלק אלוקי-רוחני, הפעיל בכל שנות חיינו וקורא לנו לדעת את ה'.

כשנפנים זאת באמת, זה אמור למלא אותנו יראה וכבוד כלפי עצמנו ("גדלות האדם" - כן כן...), בהיותנו נושאי חלק מאלוקי העולם בתוכנו בכל רגע של חיינו.

מעתה, יכול כל יהודי לומר על עצמו: "יש בי נשמה - יש בי אלוקות".

נשמה - מקור רגשות הקודש

רגשות האמונה והדבקות באלוקים, מקורם בנשמתו של היהודי. נשמה זו בהיותה רוחנית הרי שהיא ממלאת את האדם בשאיפה עמוקה אל הטוב והישר. היא מבקשת 'מזון רוחני' כדי לשבוע, והיא מבקשת לתת גם לגוף העוטף אותה – שהוא השותף של הנשמה – מרגוע וסיפוק.

וכן להיפך. במצבים שהאדם רחוק מאלוקיו, והוא אינו מגלה את האלוקים בלבבו, מרגישה נפש האדם חסרון ורעב עמוק למשהו נעלה ונכסף שימלא את הנפש. זהו 'רעב רוחני' הנובע משורש נשמתו האלוקית של האדם המחפשת מרגוע. מנוחת הנשמה תבוא רק עם החיבור הגופני-נפשי של האדם עם התודעה האלוקית האמורה.

זוהי בעצם 'תודעה אלוקית' הקיימת באדם וצפונה בליבו, וכמהה אל הטוב והישר, האמת והצדק. זהו הרגש היהודי וזהו המצפון היהודי הטמון בכל יהודי.

על כך משורר דוד המלך בתהלים (פרק מב): "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים. צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים".

ברמה העקרונית, הייתה הנשמה צריכה 'להאיר' אותנו בהרגשות רוחניות כל הזמן, אלא שבגלל 'יסוד הבחירה' שגזרה החכמה העליונה, לאפשר לאדם בחירה בין טוב לרע, כוסתה הנשמה האלוקית בחלק הגופני-חומרי שלנו. גוף זה הוא ה'אני' הגשמי, שמכסה את הנשמה ולא מאפשר לה 'להאיר' אותנו כפי אורה האלוקי הגדול והארתה השמימית.

דבר העורך- אהרן זיידמן

תם לו הקיץ והשרב מפנה את מקומו לקרירות נעימה שמבשרת את בוא הסתיו. תם לו גם זמן קיץ והחופש הגדול (בין הזמנים בלעז) וזמן אלול מביא איתו גם תחושה מסוימת של קרירות שונה במקצת מהקודמת שהזכרנו. יש שיאמרו קרירות של פחד מימי הדין המתקרבים ובאים-מן קרירות משתקת. וחלקם יאמרו קרירות של זלזול הנובעת מתוך חומה שנבנתה כדי להגן עלינו מאימת הדין. ובין כך ובין כך מסתובבים להם בחורים עם תחושה לא נעימה –ויש להדגיש שלא באשמתם- שמקורה בזעקות "אל-ול" אימתניות. זעקה ששמעו בילדותם ובנערותם מאנשים יראים ושלמים שיוצאים מתוך גישה שמתקשה להסביר את המושג 'חודש הרחמים והסליחות'. אין חולק שכך מכונה חודש זה בפי כל עם ישראל בכל הדורות. ושם זה מבטא בצורה החזקה ביותר את הרעיון האמיתי שלשמו ייסד הקב"ה את חודש אלול. ואם יאמר לך אדם 'מה אעשה שכך חנכו אותי במקום פלוני או אלמוני? שאפילו הדגים שבים רועדים כשמכריזים על חודש אלול בשבת לפני ר"ח'. אף אתה אמור לו 'כשמפחידים אותי אני לא יכול לתפקד, כשאוהבים אותי אני פורח'. אין לנו דרך להתחבר למועדי תשרי בלי להבין ולהתחבר לאהבה האינסופית שאוהב אותנו הבורא ולהבנה שהוא חפץ באמת ובתמים לסלוח לנו ולקרב אותנו אם רק נצעד קדימה ונאמר 'סליחה, אני מצטער על העבר. אני חפץ בקרבתך ה', תוכל לקרב אותי?'. והוא ישמח. ויקרב.

אלול שמח ושבת שלום.

אהרן.

מתנות קטנות- גדולות- הרב יעקב קצנלבוגן

קראתי בעבר מאמר שמאוד התחברתי אליו, כתב אותו אדם בשם יוחאי שרקי הי"ד (נרצח בפיגוע דריסה לפני כשנתיים בגבעה הצרפתית...) הוא סיפר שנכנס לגלידריה ולפני שהוא ביקש להזמין המוכר נתן לו כפית קטנה עם קצת גלידה. הוא שאל אותו למה הוא נותן לו את זה, אמר לו המוכר כך אנחנו עושים עם כולם, דבר ראשון תטעם ותהנה, תכיר את הטעם הטוב של הגלידה שלנו, אחרי זה אתה בטוח תרצה את ה'כדור הגדול' ועל זה תצטרך לשלם...

הוא המשיל את הרעיון הזה למציאות חיינו, כשתינוק נולד הוא מקבל הכל, אוכל, אהבה, יחס, כל מה שצריך הוא מקבל על מגש של כסף ללא שום תמורה אבל בהמשך החיים הוא צריך להתחיל לשלם בשביל לקבל דברים, המגש של כסף נלקח...

הקב"ה נותן לנו – דבר ראשון את הטעם הטוב, כפית קטנה, גם ללא מאמץ גדול, דע מה אתה יכול לקבל, אבל אם אתה רוצה את 'הכדור הגדול'!!! את הטעם האמיתי והמשובח על זה תצטרך לשלם – להתאמץ ולהשקיע.

כמה שזה נכון, אפשר לראות את זה כמעט בכל תחום.

זוגיות לדוגמא, בדרך כלל ההתחלה נפלאה וחלקה, האהבה פורחת ומשגשגת, ולאחר תקופה קורה שמתחילים קשיים שצריך להתמודד איתם, צריך להתחיל להשקיע בשביל שתהיה זוגיות בריאה וטובה. עבודה חדשה, זמן חדש, מתחילים עם מרץ עם חשק, יש טעם טוב והרגשה טובה, אבל אחרי שנגמרת ההתחלה הטובה זה מתחיל להיות קשה, אין כח וכו'...

אם אני רוצה להרגיש ולהנות באמת, שיהיה לי סיפוק בחיים אין לי ברירה אלא להשקיע, לשלם תמורת ההנאה בכל דבר!

המתנות הקטנות מסתיימות.

אבל המתנות הגדולות ממתינות בדרך עם ההשקעה.

שבת שלום.

יעקב

עניין של הסתכלות- בנצי גולדשטיין

אחד מן הסאטיריקנים שהיה בקום המדינה, נהג בטוריו להצביע על אחת התופעות המצחיקות שיש בעולם, אנשים יכולים לשוחח אחד עם השני ואף אחד לא בדיוק מקשיב למה שהשני אומר, אלא מבין בערך את הכוונה ועונה בהתאם. הוא היה נוהג ללכת ברחוב ולדרוך על רגליהם של אנשים, וכשהברנש היה פולט זעקת כאב, היה אומר לו: "סליחה זה היה בכוונה", והנדרך היה עונה: "לא נורא זה קורה לכולם". "מה דעתך על הספר החדש?" "אין דברים כאלה הוא פשוט מזעזע" (במנגינה מפארת) "ככה? אני רץ לקרוא אותו". וכך הוא היה מרבה בדוגמאות רבות ומצחיקות.

כשקראתי את תיאוריו המשעשעים, לאחר שצחקתי כדבעי התחלתי להרהר מה בעצם המשמעות של הדבר, מדוע באמת אנשים לא שמים למעשיהם ולמעשה זולתם. האם יש לנו בעיה בשמיעה, אין לנו סבלנות להקשיב?

התשובה היא שאנחנו חושבים בתבניות, ובנויים על מושגים שנמצאים אצלנו בראש מהילדות. כשאנחנו מתחילים לשמוע תשובה, אנו מתארים לעצמנו מה הולך להיות המשפט שהלה אומר, ומשלימים אותו לעצמנו בראש, אני 'מנחש' את התגובה של חברי, לפי איך שבנוי לי בראש מה היא אמורה להיות. חשוב לשים לב, שהתופעה היא לא רק בשיחה של בני אדם זה עם זה, אלא היא בכל תחום בחיים. בכל דבר ובכל שאלה בחיים אנחנו חושבים לפי התבניות שיש לנו בראש, קשה לנו להשתחרר מתפיסות ישנות שנכנסו לנו. אדם שבטוח ש"לא הולך לו" גם כשיזכה בלוטו יהיה בטוח שמישהו דפק אותו, ואדם שבטוח שהכל לטובה גם כשמס הכנסה יעקלו לו את הבית, יראה את הדבר באופן חיובי.

אם נעשה צעד קדימה וניקח את הדבר לעבודת ה', אדם שבטוח שעבודת ה' היא נורא מטרידה ומעצבנת, ושהוא בטוח לא שווה כי הוא נכשל פה ופה, יהיה לו קשה להשתחרר מהתפיסה הזו ולתפוס את עצמו ולשנות את דרכו. חודש זה, "חודש הרחמים והסליחות", זה הזמן שלנו לעשות עצירה ואיפוס מערכת, להבין שעבודת ה' היא מאוד כיפית ומאוד סימפטית, שיש לכולנו אפשרות לשנות דרך ולהשתחרר מהקיבעון ומהדעות המשונות שהשתרשו בנו, לצאת לדרך חדשה ולהבין ש"טוב ה' לכל קוראיו".

שבת שלום

בנצי

1X1 עם איציק כרמל

איך אתה מגדיר את עצמך

אדם חושב (קצת יותר מדי לפעמים), עם הרבה שאיפות, חברותי ומשתעמם בקלות.

מהי הישיבה בשבילך?

לפני הכל הבית , מקום שמתווה את הדרך לכל אחד באשר הוא לקיים מצוות באהבה. ובמשפט אחד "חנוך לנער על פי דרכו".

במה התקדמת רוחנית מאז שנכנסת לישיבה?

התחזקתי מאד בתפילה, חיבור חזק לשבת הרבה בזכות הדיבור של הרב על שבת, קבלת השבת בישיבה והאווירה. ואהבה ללימוד תורה ,דבר שלא היה לי בעבר. גמרא-הרבה בזכות השיעורים המרתקים של הרב אורנשטיין. ותנ"ך בזכות הדרך של הרב.

משהו שהיית רוצה לשפר בישיבה?

בתור בחור שנמצא שלוש שנים בישיבה אני חושב שבמקום שנצטרך להקים "קיבוץ" היה ראוי שהבחורים המבוגרים יובילו את הישיבה ויהיה להם מקום מכובד בביהמ"ד. בתקווה רבה וציפייה לבניין החדש בהר נוף.

מה הדבר שאתה הכי נהנה ממנו בישיבה?

סדר א –פתיחה טובה ליום שעוזרת לבנות סדר להמשך היום. ועוזרת לתחזק את החיבור והקשר לישיבה.

במה אתה עוסק?

עובד ב"חבר" חברה שעוסקת בהקלטה ותיעוד של חקיקה ומשפט, בכנסת ובמערכת המשפט הישראלית ובבתי דין רבניים.

מה הדבר שאתה הכי אוהב בעבודה שלך?

לראות את הצדק יוצא לאור (לעיתים רחוקות) ואת הזוכים בדין יוצאים מאושרים.

מוטו לחיים:

הדרך חשובה לא פחות מהמטרה

תובנה לחיים:

אין כמו ימים נוראים בישיבת דרך ה'. (תבוא, תרגיש, תבין)

מי המודל לחיקוי שלך?

אבא שלי, חזר בתשובה בגיל 19טרום צבא. והשיג בחייו כל מה שרצה בזכות כח רצון חזק והרבה מאמץ. מקווה שירשתי ממנו את התכונות האלו.

מעשה טוב שעשית לאחרונה:

שמרתי על יהודי ניצול שואה בבית החולים. חשבתי שזה יהיה קשה אך בסוף יצאתי מחוזק מלראות את האמונה החזקה שלו על אף המאורעות הקשים שעבר בחייו. הוא הוכיח לי שאושר יכול להיות גם לאנשים שעברו קשיים בחיים.

מה התחביב שלך?

ראיונות עבודה (סתאאם). בריאות- תזונה נכונה ושמירה על כושר.

איפה אתה רוצה להיות בעוד 20 שנה?

נשוי, בעל משפחה תורנית. בעל עסק עצמאי וקובע עיתים לתורה.

משהו שלא ידענו עליך?

הייתי מעשן יותר מקופסה ביום והפסקתי לפני שנתיים בעזרת סיגריה אלקטרונית. ההפסקה שינתה לי את איכות החיים.

אני לדודי ודודי לי- הרב ישראל בר חנין

יש לי שני ילדים ב"ה. כמה חודשים אחר לידתו של בני השני הפריע לי דבר מסוים. אני מנסה לתת לו חיבוק אבל לא מתחבר אליו כמו אל אחיו הגדול. לא מזמן קניתי כיסא מאיקאה כשהרכבתי אותו בבית שמתי לב לדבר מעניין- כאשר הכיסא מורכב הוא יותר קטן מאשר כשהוא מפורק. ניסיתי להבין למה הם לא מכרו לי את הכיסא מורכב באריזה הרי כך הם יכלו גם לחסוך מקום במחסן וגם בהובלה וכו' עד שהבנתי שהם רוצים שאנשים יעבדו להרכיב את המוצרים שלהם. כי כך אנשים בעצם נקשרים למוצר ולמותג. דבר זה הסביר לי גם על חיי האישיים. ככל שאתה משקיע יותר בילד אתה יותר נקשר אליו. חברים, לכולנו קשה לפעמים ללמוד או לפעול בכל מיני תחומים. תדעו שבשביל להתחבר צריך להשקיע!

שבת שלום       

בדרך ההלכה- הרב חסידים שליט"א

שאלה:

שלום כבוד הרב,

אני בחור ספרדי ובשנים עברו נהגתי לקום כל לילה לסליחות. השנה אני בבעיה מצד אחד אני נוהג להקפיד להתפלל שחרית בישיבה, ומצד שני כיוון שאחה"צ אני עובד קשה מאד אם אשאר ער לסליחות בחצות הלילה אני חושש שזה יפגע לי בתפילה ובסדר היום. מה ניתן לעשות?

תשובה:

צריך לדעת שהתפילה חיובה מן הדין ואילו הסליחות הן מנהג טוב אך אין חיובן מן הדין.

ולכן אם אמירת הסליחות בשעה מאוחרת פוגעת בתפילה, וכן אם היא פוגעת בסדרי הלימוד של הישיבה או בעבודתך תימנע מאמירת הסליחות בלילה.

בזמן הזה נפוץ המנהג בחלק מקהילות הספרדים שיש מניין לסליחות בשעת המנחה או אפי' אחה"צ, תוכל לברר אם יש מנין כזה באזור הישיבה או סמוך למקום עבודתך.

אם לא מתאפשר לך גם באופן כזה ראוי בכל אופן להשתדל לומר סליחות כמנהג האשכנזים מספר ימים קודם ראש השנה ובעשרת ימי תשובה.

שבת שלום ומבורך.

לשאלות: 054-8422777

הזורעים בדמעה ברינה יקצורו- יצי אייזיק (גפן)

לפני חודשיים (בערך) הרב מסמן לי להכנס למשרד, הרב רענן ואיתמר ישבו שם. הרב דפק על השולחן ואמר "אייזיק ברגע זה הוכתרת למנהל הקמפ" והלך. לא ידעתי מה לעשות מצד אחד זה המון אחריות לדאוג ל60 חבר'ה אנרגטיים לתעסוקה פול טיים שלשה ימים ובא נאמר שאין מספיק גיבוש בקבוצה הזו. בסופו של יום אני גם בחור מהישיבה ורוצה לצאת להנות ולא לצאת עם האשמות. ומצד שני אם הרב אומר אז...

יצאנו לדרך התחלנו לארגן לו"ז ופעילויות, ניסיתי "לשמור על האינטרסים" ולשכנע ששווה לישיבה להוציא כדי שיהיה כיף ומצד שני לא היה מספיק רישום שישכנע. הרמתי ידיים נגשתי לרב ואמרתי "עזוב, זה לא בשבילי אני לא רוצה להיות פקח מטעם הישיבה וגם להיות הפקיד של הבחורים ולהתלונן". ואז ראיתי שנרשמו עוד אנשים, התחילו לקלוט שהקמפ שזה לא חובה מעיקה אלא זכות להיות חלק ממשהו חברתי כיפי שתלוי בהשתתפות.

עשיתי מחקר קצר על מה שהיה בשנים עברו והבנתי שהבחורים הרגישו שהקמפ מנוהל "מעליהם" והם לא הרגישו מספיק משוחררים ושותפים ולכן היה להם נח להפיל את האחריות על הישיבה כתוצאה מכך לא היה להם אכפת לאחר או לזלזל. הרגשתי שהפעם יש לאנשים יותר מוטיבציה.

הקמפ התחיל בתחושה של באסה הבחורים באו עם הרבה רצון טוב וקמו ממש מוקדם. הבטחתי להם שאנחנו נעמוד בזמנים ודווקא אז הנהג דפק ברז ואיחר ביותר משעה. התכתבתי כל הזמן עם הרב שהתעניין בכל מהלך הדברים. תוך רבע שעה מרגע שהוא הגיע כבר היינו בדרך עשינו היסטוריה... כתבתי לרב "הבחורים הוכיחו את עצמם, הולך להיות כיף".

הימים שאחרי הוכיחו שצדקתי היתה השתתפות חזקה, החבר'ה נהנו מכל רגע ולמרות תקלות מאחורי הקלעים כמו אטרקציה גדולה שבמשרדה טעו ורשמו אותנו לתאריך אחר ועוד... הפאשלות היחידות שהגיעו אלי הם פסטרמה קפואה בעין טינא ואיזה חביתה שהטבח שכח להוציא בבוקר השני. היה מוצלח. האווירה של הביחד היתה מהארוחת בוקר באלונית עם הקצין יהודה פרבר, הקיאקים שהתחילו כהרבה סירות והתגבשו בסוף לספינה אחת, תיאטרון אור חוזר שחשף כמה סיפורים מאד אישיים, ומשחקי חברה עם בירות בדשא כמעט עד אור הבוקר, פיינטבול רצחני שהסתיים באר"ן (אירוע רב נפגעים), תחרות שחיה במפלי הסחנה נושאת פרסים יקרי ערך שהסתיימה במסיבת טבע סוערת, תחרות "הנואם הבא" שגילתה כשרונות חבויים והסתיימה במהפך מפתיע (הבחורים vs. השופטים), סיני תור הכיר לנו את הלב של המוזיקה וריגש בסיפוריו, יהודה גלברמן שהגיע לפנות בוקר לגלות מי הכוכב הבא ומי הכוכב הנופל, תפילת שחרית ברוב עם שהתחילה מעט אחרי הנץ... הקליפ המושקע שהתחיל ספונטנית ואהרן התחיל להבין שכדאי היה להשקיע בו (וגם קצת לצנזר) רק אחרי ההקרנה (וכפיים לאפי התותח ולשחקנים), הלוקיישן לחוף הים שהשתחרר רק אחרי ר' מאיר בעל הנס, סגרנו שלשה ימים מיוחדים בחוף. החוף היה מדהים המוזיקה בשמים, החכות במים, כדורים נבעטו ונחבטו, צוות הנשים של נופש המשפחות פיקדו בעוז על מטבח השדה והגישו אוכל גורמה עם שלל פינוקים על שולחנות ערוכים. סגרנו עם זיץ נשמה ויעקב שורין וסימפוזיון חשוף עם הרב שגם חשף לבבות במשחק "לב זהב".

רציתי לומר תודה ענקית לכל החברים שלי וכל מי שהגיע והשתתף גם אם זה בחור חדש שהכרנו אותו בפעם הראשונה בקמפ, היה לי ממש כיף, נהניתי מכל רגע, גם בזמנים שהייתי צריך לעשות משימות מסובכות נתתם לי להרגיש שאתם מגבים אותי נותנים יד וכתף בכל דבר, וזה המריץ אותי לדאוג שיהיה הכי מוצלח שאפשר. תודה לאמא של הישיבה הרבנית על ההשקעה והדאגה בכל ההיבטים והכל מאחורי הקלעים, אפילו שעוד כמה ימים היא מחתנת בת, ולרב שלא עזב מהרגע הראשון ועד האחרון כדי שנצא מאוחדים והכי מרוצים שיש. תודה ענקית לאיתמר על ההשקעה והמסירות בצנעה ובלי צלצולים כשהוא מפיל עלי את כל הקרדיטים... אין לכם מושג כמה פרגון מגיע לו. תודה לכל הצוות והמשפחות שתרמו הן בפן הרוחני והן בגשמי היה כיף איתכם.

בואו נעשה את זה שוב...

חולה עליכם,אייזיק.

ברכת מזל טוב למורינו ראש הישיבה

נופש בהנפשה- הצייר יהודה פולק